|
אני מלווה אותה לאורך כל הדרך
שוכבת לצדי, אני יושב לידה, מתבונן.
שיערה המוזהב המתולתל מונח לצידה
|
איך שאני יושבת בחדרי,
וחושבת, ומתפללת, ומתחננת
ומתאכזבת, ומתחבקת, איתך;
אפילו מבלי שאתה כאן.
|
אתה
אתה כל החיים שלי
אני אוהבת אותך
|
יופי שמיימי
שפה אדומה
שיר בלחן עממי
וטיפת זימה
|
היא כבר מאיימת עליו שתשרוף עצמה.
הוא זורק את הספל על הרצפה, רסיסי הזכוכיות
משתקפים בדמה, הוא מחייך חיוך רשע.
|
וקול פעמוניה, סוחף, מהפנט,
גורם לכל אוזן להאנח
אך לחשוש, היה רכושני,
היא תברח לך אם רק תמצמץ
|
רוחי ריחפה מעל הקברים
המון שמות, רוחמה, יצחק,
אברהם, יהושוע
שמות, מאחוריהם - סיפורים;
חיים. או בעצם, מתים.
|
עיניה נעשו ירוקות, והיא כבר איננה ג'ינג'ית.
חיוך מסולסל נשלח אליה מהשולחן ליד.
ואני כבר מבוגר, אך בעל ניסיון
מביט בתמונה של החתן והכלה כל השולחן.
|
הוא ממשיך להסתכל עליי
מבט ירוק מטריף
אני מורידה לרגע את
עיניי מעיניו אך
מיד מחזירה,
אני לא יכולה שנייה בלעדיו
|
נהיה ורוד כמו ורד.
הורד הדיף ריח טוב, ריח בושם.
הבושם ריסס את עולמי כמו אבק של כוכב.
|
ראיתי אותה אתמול
מעליה הילה
וכנפיים גדולות
שנראות עמו צמר גפן מתוק.
|
אחת, שתיים, שלוש, ארבע...
נושמת כהרגלי, אתה במוחי
בוא נעזוב הכל עכשיו,
שלא תעז להגיד "לכי"
|
ואז נצמדתי לגדר
עם טיפות על הפנים
לא דמעות, טיפות כואבות,
אדומות כאלה, נכנסות לי לפה.
|
דמעה אחת הספיקה לה בשביל
להישבר. חלון שקוף נסדק
מבפנים הכל חלול ויש כאב גדול
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
המהומות בשטחים
התחילו כשהם
התחילו.
האנציקלופדיה
בליטניקה |
|
