|
לגלות את כל פחדי אותי,
לגלות חוזק בחולשתי,
כי את זה אין לך.
בעבודה מוצא נחמה בין עומסי לחץ,
מתנדנד ביני לבינך.
שואל אנשים לתשובות אולי משם תבוא גאולה,
אין לי אין לי חיים.
|
במקומי הייתי לומד,
במקומי הייתי מבקש לדעת הכל,
לא לפחד מהמחר.
היתיי אחר במקומי.
|
אבל מי מגן עלי מאיבוד אהבה
ומי יהיה בבית
שאחזור סחוט בוכה מגעגועים
ומי יבכה על מותי כשאמות
|
מחפש את הלילה לביחד
מוצא אותו בבית לצידה
ואוהב אותך זה את יודעת
|
אור קורא לי לחזור
אור נבלע לי בחושך מצית דמיונות
מגלה רגשות
וקורע ורידים ויורק גיצים של חושך
לבן ושחור בין טוב לרע
בחרתי בך החיים
ובחרתי בתוך מוסד
של שחיתות שקרים וביזה
|
הוא יבוא עד הסוף
הוא יסחוף גם אותך
הוא יגע ויברח
הוא בא בלי סיבה
בא
הוא איתי לשבוע מחליף געגוע
מאלץ לחייך לשיר לוותר
|
ואת חולה מאשימה בזה אותי
חשבתי שנרפאת
למרות הכל אני פה
למרות שמפחד להראות ולהיראות
|
לעצום ולחשוב שחלום
שאתה אינך הינך
בעולם הגדול הכל שוב
רגיל ציפורים פה שרות
|
את שהיית לי עיניים
את שהיית לי שפתיים
אני שברחתי ואני שניכשלתי
|
אתה בודד בודד כעת
אתה עירום מכולם
אתה בודד בעולם ולא פיזית
אתה אני
|
אחרי הכל את שם
אבק בתוך העיניים
אחרי המלחמה אני לבד
ואת איתם ביחד אם
עם המתים
|
עד שיגמר עד שישתחרר
לא מקצועית זרוקה הבובה
שידיים לא פוגשות עיניים
מול תקליט הליווי מול מסחור
|
עומד באמצע העולם מנסה לגעת
עומד על פי תהום מנסה שלא ליפול
זהו אני היום כמו שאני חושף את הכל
שם זין לכולם
לא עוצם עיניים הולך בגאון ראש מורם
חושף שיניים מגביה ראות
|
מוצאת עצמך מושכרת
גופך מוכרת בגנים מוארים
במכוניות שידעו ימים בחיים עכורים
|
בתום חייל לבית הוריו אבל
מחדיר שקט מחדיר שכול
מחדיר כעס איבה שנאה
מחדיר רוע עם חמלה בתום חייל
למדינה בתום חלל לרשימה
|
עד שיהיה טוב
עד שיהיה הפוך
שטחים יהיו רק בשביל תחזית
כיבוש יהיה רק לירקות
ומלחמה תהיה רק משחק מחשב
|
אהבה בשרית דמית
געגוע תעתוע חזיון עיניים
חיים מכל הבא ליד
גם שאין יד
גם שאין וזה מעט
נמדד לידך מול יופייך צניעותך
מתגעגע משתגע שאת אינך
|
אמא יקרה אל תבכי
מותי לבטח יצערך
תמונתי לוודאי תהרהר נפשך
בגדיי המיוזעים יגרמו לליבך
לנבול עליי
|
איך הזמן שלי
רץ כל שניה
ומחוגי הבלות קוראים לי
הבריה
|
אני שואל ואת עונה
אני לוקח ואת נותנת
אני צועק ואת צוהלת
אנו שונים אבל שווים
אנו חיים מאושרים
|
היא שוקעת בדמה
מתנשפת בשקיעה
משקיעה את עצמה לטובת
יחסים שסופם כמו הים
|
היום היום הזה ממש אני
כבר לא עצוב כל כך
|
בוכה מעומק כאב
ולא יוצא את ביתי
מחבר קו לדמיון
מעורפל מפולפל בינינו חיים של פורקן
|
המוות שבי של אדם
המוות שלך מהעולם
וכל סוף הוא התחלה
|
שנגעתי לא זזת רק שקעת בהתמכרות
ההנאה מין אורגזמה שקרית מקרית
שגלשתי אליך גלשת אליי שנשקתי שפתייך ירדת לעומק ברכיי
וידעתי אותך וידעתי שאת אחת של לילה ושל הנאה
|
ואת בחדר
ואת בחדר
ואת לבד לבד בחדר
|
בשובי לבית הורי שזכורים לי מין הכפר
ישנם כמה עצי אלון שנשבו לכיווני
ואימי תמיד אומרת זה הבית שנילחמת
זה הדרך בו אביך
סלל בי אותך
ובשובי לבית הוריי ניחוחות של עברי מציפים
געגועים בי לילדות המאושרת
ושהייתה לי שם אחרת
לליבי ששם נשבר לגורלי ששם
|
והיא נגמרת מכתב רושמת
זיכרונות מרחוק: "מה מה..."
קולות מן השמיים לאהבה?
|
והם שם מעבר לעולם
אולי נוגעים בכוכבים
אולי עושים חיים
|
הנצרה נזרקה ורימון אהבה
הוחדר בלבך אתה לאבד חברים
לאבד בתולים לאבד דעותייך
בשבילה
|
זוכר אותך שם ברחוק
קורעת ברך לתפילה
רואה אותך שולחת חיבוק לאהוב
|
והוא כותב מרחוק
דמעה נופלת חונקת רגשותיו
חובק עבר לזיכרונות
רוצה לחזור ולא להיות
|
אדם פורץ לעמקי נשמתו נושם נושף ומתפלל
אישה אחת שורקת מן חלום בילוי בוחנת, בוחלת
בשינייך העקומות שמכופפות מסוכר
|
יודע שלא תקשיבי יודע
שלא תגיבי
רק הישארי אם לא למעני
אז למענם
|
כמו שלד מדמם
חוצה כבישים נחבל
|
לא איכפת
לא איכפת
אני משתנה מהיום
לתמיד אני זה האני
שבי האני האמיתי
|
לובש מסכה ויוצא מהכול
לובש חלום ומתחיל לבעוט
להראות לעולם שגם אני קיים
|
אל תמות לי לי עכשיו
לא מוכן לזה
|
מי אני ולאן
אנשים מושלמים בוהים עננים
שלווה של שתיקה
ואש לפני דליקה
אז מחפשים ריגושים
אנשים מושלמים
אלוהים מעניש על
חיים רגילים
|
מי אתה
מה אתה
האם נזכה לגעת באורך
אלוהים
|
מיסים וחובות אגרות
ודוחות עיקולים מאסרים
מדינה שחונקת אותנו דוחקת
שעשירים יתעשרו
העניים ירעבו
|
והיא שוקעת בדמה
מתנשפת בשקיעה
משקיעה את עצמה לטובת
יחסים שסופם כמו הים
|
חולמת עליי
חולמת פרסום ואשליה
חולמת על שער
וטיסה מחלקה ראשונה
אז תפסיקי לחלום
כאן ועכשיו
תכבי את השקר
|
שהחינוך שהושרש בהם ניפרד לבתים
ואנשים מדברים מרחמים
עליי
ויודע לשתוק לא לראות מבטים
שעיניים שורפות מבליעת הכבוד
של ילד קטן שנפל לויכוח
ואיך אמרת ואיך אמרת לי
|
האורות כבים עלי בעיניים אדומות אומר שלום
שלום אהובים שלום יקרים
אומר שלום ולא להתראות זהו שיר
סיום שיר כאב
|
בסוף הכל נהיה לי
מובן אהבה שלי יפה
פרחה פרחה והנה עוד
שנה יפה
|
אז עוזב ונוסע
והולך ושוקע אילו רק
יכולתי לא להקשיב לקולות
מסתכל לאחור
ברצון לחזור
לבהות עוד שניה לדקה הומייה
די נמאס לי ממך הד ארור שכמותך
תרפה את הטירוף שחרר את הגוף
קול של איש משוגע
|
רחוק רחוק את מתענגת
סוחרת חטאים במערבולת השקר
נשענת על דלת ברזל
|
על הבמה את בוכה לי
מול קהל בטירוף מנופפת שלום
מסתירה עצב גדול בעינייך
אדום אדום מבוכה
|
שמועות אומרות שהלחץ בחזה זה רע
שמועות אומרות לי תשתחרר
שמועות גורמות לי לתזוזה בלתי רצונית
שמעתי שמועה שאני לא אחד כזה
שאני גם טועם מזה ומזה
ושמעתי שמעתי שמועות
|
ואז ביום לבן את הולכת
בלי מנוחה הולכת לשם
ואת שרצית והיית את עכשיו מגשימה
רצונות ושטיחות עוטפת בלילות
|
ואת שהיית
ואת שעכשיו כמו סטירה
מרטיטה כל גופי בשלי
פלגי נחל שזרמו בקולי לגרונך
גרמו לי לרגום אבנים בלבך
|
וגומר את הלילה שוב לידך
לא יודע אם עייף או זה ממך
ואת לא קיימת בקטנות של הלילה
ואת לא שייכת לקיומי היום הזה מצטער.
|
וקם בבוקר לבוש בגופך
מיצחי קורא לחיכך ההינך
|
לרצות כסף
הצלחה
בחורות
סמים
חברים.
אהבה.
חיים
מים
אוכל
|
חיפשתי לך יד מושטת
כבשתי בך קול של שקט
|
רקיעות פרסות על אדמת חייך
מודיעות על מסע לילי
צלילים של מלחמה ואת מרגישה
עמוק בבטן משתולל בך רגש
|
למד אותי ללמוד
למד אותי לדעת
למד כי אף פעם לא מאוחר
למד כמו תשוקה
|
הם זו לא מציאות
זה עוד סם של התבגרות
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
זהו.
נאספתי אל
אבותי
פרה צרורה |
|
