[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 ofirsiona@gmail.com

השירים "לזכרם" "מוצא בסוף הדרך" (פתרון של מוצא),
"עיני תכלת ארצי" והסיפור "יחסים משפחתיים", שקיבלו
לראשונה "במה" כאן באתר, פורסמו גם בכתב העת
"שבילים" לשירה, פרוזה, לעיון והגות ולאמנות רב
תחומית.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זכרונות
"מה יש לו?" חברו שאל...
"כלום הוא ענה. ככה הוא".
"איך אפשר לא להתלהב ממוסיקה/ משיר כזה?" המשיך החבר והקשה.
הוא לא ענה אבל בתוכו הוא חשב: אפשר, אפשר - קיבלת עכשיו דוגמא
חיה ומוחשית. אתה לא תבין.

זוגיות
דן ניהל עם קרן מערכת יחסים מורכבת. הוא אהב אותה, יותר נכון
סגד לה. היא עצמה אהבה אותו אבל בשלב מסוים היא בעיקר פחדה
ממנו. היא הבינה שהיא כבולה יותר מאשר נמצאת שם מבחירה. אבל
היא לא הצליחה להפרד ממנו.

זכרונות
"אתם באים?" הוא שאל והפנה מבט מאיים ואנחנו הנענו את פנינו
באימה כבושה. "כ...ן" ענינו, "אנחנו חושבים", הוספנו בגמגום
והלכנו משם. הוא המשיך לשבת על הכורסה הגדולה ועישן בשרשרת.
לעתים הוא בהה על נקודה לא מזוהה. לא היה ברור מה עובר עליו,
על מה הוא חושב, איך יי

"בלוריא", ענה מנשה.
"מה לומדים בלוריא?" שאל הסב בכעס.
"תנ"ך, תושב"ע, חשבון, אנגלית וכל אלו".
"תנ"ך? אז איך זה שאתה לא מבין מה שאני אומר לַאֲשֻׁרוֹ?"
"כי לא למדנו את זה", ענה מנשה.
"סדום ועמורה. תקרא לפחות את ברכת המזון" הורה הסב, "תלמד
משהו".

זכרונות
התקופה הזו הייתה קשה. אפילו מאוד. הייתי סגור הרבה שעות. בגלל
זה השתנתי וחרבנתי כמה פעמים בתוך הבית שהיה אמנם יותר גדול
מהכוך אבל היה בו משהו עצוב. וגם הסיבובים אתו לא היו משהו.

זכרונות
התנפלתי עליו. הכרעתי אותו לרצפה והתחלתי לחבוט בו בכל כוחי.
הוא התחיל לבכות ולצרוח. ירד לו דם מאף והוא נראה אדום כמו
סלק.

זכרונות
"לא יודע" גמגם האח. "אני לא איש מקצוע אבל אמרו יותר מפעם אחת
שהוא מזכיר את זידאן...".
חחחח..."זידאן"?! גיחך היו"ר. "אתה יודע מה? אני איתך. הוא
זידאן. עכשיו לך, תמצא קבוצה שתשלם כמה ג'ובות ונשחרר אותך.
תלך על קטאר. שמה יש הרבה כסף.

ואני מאמין ונזכר בערגה, בדרך לארץ המדבר המופלאה. הכל ירוק,
השמש מלטפת ברוך, החופש עוטף ומחבק עד כדי עצירת נשימה.

זכרונות
"גאנא אל הווא" ("אהבה בואי אלינו") היה משה שר בכל יום שישי
אחרי הצהריים, כששמע את קולו של עבד אל-חלים חאפז בוקע ממרקע
הטלוויזיה בשחור-לבן, שהוצבה בביתנו שבשכונת קטמון הישנה
בירושלים.
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי....

זכרונות
ובכניסתו לבית הכנסת לפני התפילה, אליה אמר לו: "רק בושות אתה
עושה לי!. בת! יחרב-ביתכ. "איך אתה הולך לקרוא לה"?
"ברכה", הוא ענה.
"ברכה"? יא חמר..."איזו ברכה יש פה"?
"צודק", הוא מלמל... "נֶחָמָה"

געגוע
ב- 12:10 בצהריים שעון שויצריה, נכנס זלדימיר אוברדוביץ לבניין
הישן אך המטופח של הצלב האדום. להפתעתו אף אחד לא שאל אותו
שאלות מיותרות והוא נכנס ללא מפריע. האקדח היה מתחת למעילו,
טעון, עם עתודה של 14 כדורים נוספים.

געגוע
ומחשבותיי כבר העלו חיזיון אימים: אני מגיע על הבוקר לבית ספר
וכולם מחויכים וקורצים אחד לשני. על השולחן שלי בכיתה מונח דף
הזועק: "זהירות, סכנת הרעלה...". בלי לחשוב התנפלתי עליו.
נאבקנו על הרצפה. מסביב כולם עמדו נבוכים...


לרשימת יצירות השירה החדשות
הרהור
אַחְדוּת מִשְׁפַּחְתִּית שֶׁהִתְבָּרְרָה כִּזְמַנִּית-
נטמעת בָּרֵיחוֹת עוּגַת הַשַּׁבָּת וּבָרֵיחַ הַדָּג
אָז לָמָּה כָּל אֶחָד אָכַל בנפרד?

אהבה
וְאַחֲרֵי זֶה הִגִּיעָה הַיְּדִיעָה (עַל הַתּוֹצָאָה)-
וְשׁוּב בָּכִיתִי-
מְבֻלְבָּל וקְצָת מְבֻיָּשׁ-
מָה לִי וְלָהֶם

ועכשיו פרידה על פני האדמה,
כי הכל סופי -
לא נתון לבחירה,
צריך לקבל להשלים בהשלמה,
ניפגש למטה -
עמוק באדמה.

הרהור
אהבתי את הקודים הפנימיים
את "חיי המשפחה"
כי אני כמו כולם -
מושפע מכוח ועצמה

יחסים
אֶל מוּל הַמָּיִם
בַּחֲשֵׁכָה
אוֹר הַיָּרֵחַ מֵאִיר נִיצוֹץ שֶׁל תִּקְוָה

הרהור
וְאוּלַי יֵשׁ מַשְׁמָעוּת לְ'טֶפַח'
שֶׁהַשְּׁבִיל אֵלָיו עוֹבֵר דֶּרֶךְ הַ'לַמָּה' או 'why'
מַרְגִּישׁ לִי שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בְּהִרְהוּרֵי הַלֵּב

הרהור
אָבְדָה הַחֶמְלָה הָאַחְרָיוּת וְהָעֲרָבוֹת
כָּל מָה שֶׁדָּרוּשׁ
לְמָחָר טוֹב יוֹתֵר-
מֵאֶתְמוֹל

הרהור
אֱלֹהִים הֲרֵי שׁוֹלֵט לִכְאוֹרָה בַּכִּפָּה
דָּם זוֹרֵם ברחובותינו
עַל סַף ביתינו

הרהור
הִתְמַכַּרְתִּי לִדְבָרִים טוֹבִים
שֶׁשָּׁמְרוּ עָלַי בְּתוֹךְ הַמִּסְגֶּרֶת
הַלְּוַואי וְהָיָה לִי אֹומֶץ
לִהְיוֹת טִיפָּה אַחֶרֶת

הרהור
אִם הָיִיתִי יוֹדֵעַ
הָיִיתִי מְשַׁנֶּה
אִם הָיִיתִי יוֹדֵעַ
הָיִיתִי מִתְפַּנֶּה

כאב
וְנִפְגֹּשׁ
אֶת רָחַשׁ נְשַׁמָּתֵךְ
הַנִּשּ-ֵאת בָּרוּחַ
לְעוֹלָמִים

יחסים
מַחְזוֹרִיּוּת מְאַיֶּמֶת
מְגַלֶּמֶת אֵינְסוֹף שֶׁיַּהֲפֹךְ אַט-אַט לַסּוֹף
"מַעְגָּל הַחַיִּים"

אהבה
אַהֲבַת נְּעוּרַי תִּשָּׁאֵר לָעַד כִּשּׁוּף
קֶסֶם שערורייתי כָּלוּא בזיכרוני-
מַקּוֹר תְּשׁוּקָתִי

כמיהה
מֵאַיִן אֶשְׁאַב כֹּחַ
כֵּיצַד נַחֲבֹר מְחַדֵּשׁ
אֲנִי בָּטַוח שֶׁאֶפְשָׁר
כָּךְ לַפׇחוֹת שְ-פִּינוֹזָה אָמַר

הרהור
אִם אֶפְשָׁר הָיָה לַחְווֹת
אָפוקליפְסָה עַכְשָׁו
יִתָּכֵן וְהַדְּבָרִים
הָיוּ נִרְאִים טִפָּה אַחֶרֶת

הרהור
הוּא הֶאֱמִין בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים-
שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא יִפְגַּע בּוֹ-
לֹא אִשָּׁה
לֹא כַּדּוּר

מצב
נֶפֶשׁ מְיֻסֶּרֶת
כְּלוּאָה בגּוּף
מְחַפֶּש-ֶת אֶת הַדֶּרֶךְ
רוֹצה לָעוּף

הרהור
וְלִפְנֵי שֶהֶצְלִיח לֶהִתְעַשֵּׁת מֶהחֲש-יפָה
לְשׁוֹנָהּ הָיִיתָה כְּבָר בְּפִיו
יָדָהּ עַל חֲלָצָיו
הוּא הֶעֱבִיר יַד עַל ש-ָדָהּ הָשׁוֹפֵעַ

הרהור
וְלִפְנֵי שֶהֶצְלִיח לֶהִתְעַשֵּׁת מֶהחֲש-ִיפָה
לְשׁוֹנָהּ הָיִיתָה כְּבָר בְּפִיו
יָדָהּ עַל חֲלָצָיו
הוּא הֶעֱבִיר יַד עַל ש-ָדָהּ הָשׁוֹפֵעַ

כאב
שַׁלְוָה וּמְנוּחָה
הָאֲדָמָה עָדִין תּוֹבַעַת תְּבִיעָתָהּ-
כִּמְעַט 100 שָׁנָה

וידוי
אין לו קול
לעיניים שלו אין צורה או מאפיינים של מבט
אבל הוא חולק אתו
משהו משותף

הרהור
הם לא יהיו שם אחד עבור השני
הם לא יממשו את מה שהבטיחו אחד לשני
כל אחד מהם יהיה מכונס בתוך ביתו
ישחזר את הרגעים שבחרו להתעלם מהכל

גורל
עכשיו הרבה שנים אחרי
אני מבין על מה דיברת הרבה
עכשיו
שנים רבות אחרי
אתה לא פה -
כדי שנבין יחד מה קורה

יחסים
היום אנחנו חבוקים
נוגעים אחד בשני בעדינות
מכירים בתכתיבי החיים
משלימים עם השינויים שהם מכתיבים

אמרו לי היום את מה שאמרו לי אתמול,
את מה שכולם אומרים לכולם,
לפני שהם בורחים לגורלם.

הרהור
הם מתמרקים ומתכוננים
לקראת ערבים של אשליה מדומה -
להיות הכוכבים הבאים
של ארץ למה הקטנה

את -
אותי הבנת בעולמי התעניינת,
את,
עולם אחר חלמת,
למרות -
שאל עולמי חברת

אהבה
כְּשֶׁאֲנִי ש-ָם יָד עַל כְּתֵפֵךְ
אַתָּה מִצְטַמֵּק
אַךְ זֶה מִכְּבָר
חִפַּש-ְתָּ לְהֵאָחֵז

הרהור
הֵן הִצִּיעוּ הַרְבֵּה הזדמנויות-
ליפול לְתַוֵּך מחילתו שֶׁל הארנב הַלָּבָן
לפתוח דַּלְתוֹת

אכזבה
בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות
המציאות עלתה על כל דמיון

הרהור
כי להיות ב"במה"
זה לשתף פעולה
לא לחרוג מהקודים
לגלות "הבנה"

הרהור
ובלילה באות המחשבות
על היום שהיה
על ניסיון העבר
כאב ותקווה לופתים בחוזקה

זכרונות
כי את היית לי סלע הקיום
את התווית את מה שאני היום
למרות שהשארת
חבורות לאין ספור

הרהור
כי גם הם וגם ההם
אחוזים תשוקה ולהט
להרחיב את מעגל החוויה

וידוי
הִצְטָרַפְתִּי-
לֹא רָצִיתִי לְהִשָּׁאֵר מֵאָחוֹר
הַמִּלִּים נִשְׁפְּכוּ מִפִּי
כְּפִי שֶׁהֵם נִשְׁפָּכִים הַיּוֹם

עצב
לבסוף נלקחת טרם זמנך
דווקא כשהיה אור בקצה המנהרה
גן של שושנים
בחסות האלוהים...

הרהור
זו הקיימת משכבר הימים
הפנינו מילים עטופים ומכוסים
למרות שפעם נטשת
השארת אותנו קרבנות ל"גויים"

אתה נוסע פעם שנייה,
מנסה לעכל את העובדה-
מצד אחד שמח מצד שני פוחד,
אתה העוגן השקט

הרהור
גנבו לי את השכונה
חדרו לי לנשמה
נכנסו לכל חור ופינה

בדידות
דבר איתי כי פניך מדברות
דבר איתי כי עיניך משדרות
דבר איתי את מה שגופך משדר
את מה שאתה מסרב לדבר

געגוע
היא איבדה מחיותה
זרעי פורענות ניבטו בה
כמו אלה שכילו כל חלקה טובה -
בגופך

הרהור
הוּא מַסְכִּים
כִּי זֶהוּ נִצְחוֹנוֹ הַפְּרָטִי
נִצָּחוֹן עֲנִיִּים שֶׁנְּשַׁמְתֶּם פְּגוּעָה

הרהור
יֵשׁ לוֹ נִיסָּיוֹן לְהַבְחִין-
עַד כַּמָּה זֶה מַטְעֶה-
יֵשׁ קָשֶׁה
וְיֵשׁ קָשֶׁה

אינטרוספקטיבי
כשהמילה בּוֹעֶרֶת בִּי-
וְלֹא פּוֹרֶצֶת אֶת גְּבוּלוֹת הווייתי בְּאֶמְצָעוּת המקלדת

הִיא נשארת אובייקט מתוסכל
ומתסכל

געגוע
נִהַלְנוּ יַחֲסֵי אַהֲבָה ש-ִנְאָה
כְּמוֹ הַיּוֹם
אֲבָל יֵשׁ בִּי חֶמְלָה
מְנַסֶּה לְהַעֲנִיק לְךָ אַהֲבָה

זכרונות
הבופור שלי היה ספוג בדם
של אלה שעלו עליו לפני,
גם של אחרים
שעלו עליו אחרי

ייסורים
נִשְׁבַּעְתִּי לִזְכֹּר
וַאֲנִי זוֹכֵר
אֲנִי הֲרֵי כּוֹתֵב
אָז לָמָּה יֵשׁ לִי סָפֵק

הרהור
הוא חש שהוא מתעתע בו
שהוא סובב לו מסביבו
הוא הולך -
לא?

הרהור
בין מחנה השמדה למחנה השמדה
נעתי על אדמת הארץ הטמאה
החלחלה ליוותה והתגברה בין אתר לאתר
הזהו האדם?

היא קרועה בין שני עולמות
היא עושה עוד צעד לקראת הבאות
האות מופיע מרחוק
היא מסרבת עדיין לראות

זכרונות
כן ילדתי
אלה נופי ילדותי
בואי הצטרפי אליי
חשוב שתראי

הרהור
הוא יודע:
בוא יבוא יום
שלא יהיה כל טעם לומר עוד -
מחר

פעם נגענו בחוף והוא נגע בנו,
היום יש הפרדת כוחות,
הוא לא רוצה מגע איתנו,
הוא נכווה הוא נפגע,
הוא יורה כעסו,
פורע חורים מאיימים -
להגנתו

זכרונות
את היסטוריה רחוקה
נפגשנו לפני דקה
שני איים השייכים ליבשת הגדולה

עצב
אין מנוחה
אין שלווה
בכל אחד אי עלום
של כאב ללא מוצא

הרהור
"רוח סערה באה מן הצפון"
ו"תעמידני על רגלי"
העבירה מסר:
"ואתה בן אדם אל תירא

גן עדן
והמים כיסו והאוזניות אטמו
והמשקפת עמעמה את הראייה
שקעתי לתוך רמה אחרת של תודעה
כמו לפני שעה...

וידוי
רציתי שתחזיר נשמתך לבורא
לא יכולתי לשאת את המתח הגואה
השנאה פעמה והציפה כל חלקה

געגוע
ואני אי שם באמצע
צפיתי על הכול מהצד
ניסיתי ליפול על עיניך -
להרגיש מיוחד

אכזבה
הוא חלק מהם
מתא משפחתם
דם ילדיו הוא דמם
חצי שחור חצי לבן

תחושתי
וּכְשֶׁהַכֹּול מִתְחַבֵּר-
הוּא פִּתְאֹום נֶאֱהָב
אוֹ מֶלֶךְ לְיוֹם אֶחָד

לא ישן בלילות,
חולם על מלחמות,
מתעורר כל פעם מחדש,
קופץ מכל רעש טמפו חדש

מצב
יֵשׁ לִי חָבֵר
אָנוּ נִפְגָּשִׁים בַּלֵּילוֹת-
אַחֲרֵי חֲצוֹת

אינטרוספקטיבי
בְּסֵדֶר, בְּסֵדֶר, אֲנִי בָּא...
יֶלֶד: "נו"...
אַבָּא: "דַּי, מָה הַלַּחַץ, יֵשׁ זְמַן"
יֶלֶד: "אִמָּא"...

גורל
אַךְ 'הָאָחוֹר' בָּעַט בַּאֲחוֹרָיו-
תָּלָה אֶת הַקּוֹלָר בְּצַווָּארוֹ
וְהִכְרִיעוּ

ירושלים שלי התעטפה לפרקים בלבן
יצרה אשליה שהיא לא מכאן
היא ניסתה למדוד צעדיה בקפידה
בעזרת הגשם ניסתה לשטוף את האיבה

מקום
לא שלמה לא שלווה
כמו שרי והגר
אמהות התקווה
מולידות הפחד והאימה

יחסים
זה גורלם -
הם לא מסוגלים להסתפק במה שיש -
שבויים ב"להתנסות"
במה שיש מעבר להר...

יחסים
בתנועה על פנייך
לבי מתמלא חום וערגה
נפשי יוצאת אלייך
מחבק אותך בעדינות אך בחוזקה

הרהור
ישן אבל ער
אחרת -
אלך לאיבוד בין בליל הקולות
המחפשים תשובות

אהבה
אֵיךְ אֵדַע?
כְּשֶׁהַמְּרַחֵק הִנּוֹ עֻבְדָּה קָיֶמֶת
יֵשׁ לְחַפֵּש- אֶת הַדֶּרֶךְ
בין הַפִּתּוּלִים וְאַדְמַת הַטְּרָשִׁים

הרהור
כָּל יוֹם הוּא סוֹד
נִחְיֶה אוֹ נָמוּת
נֶחְוֶה אוֹ נִזְרֹם
עִם הַמֻּכָּר

זכרונות
וּכְשֶׁהוּא הָלַךְ וְגָוַע וְנֶאֱבַק בַּחַיִּים
הוּא חָזַר וְאָמַר
אַל תְּזַלְזְלוּ בִּי
עָש-ִיתִי מַאֲמַצִּים

אהבה
לעולם אזכור אותך עטופה בלבן
מעוטרת באדום מעל
מסביבך הכל עטוף בשקט ושלווה
ככלה ביום חופתה

את כמו הרוח
מוחשית אך ערטילאית
פעם נוגעת פעם נעלמת
פעם מורגשת פעם מתנתקת

כאב
למדי אותי על אהבה
למדי אותי על חמלה
האם כל אלה
קיימים על פני האדמה?

אינטרוספקטיבי
אבל אז הכל יחזור לקדמותו
מפגעי ילדות מדממים בבגרות...

הפיחה כוחות הפחיתה את החרדה
היא יצרה כוחות חדשים לקראת היום הבא
מאז אנו יחד
עד הפעם הבאה...

הרהור
אֵיךְ מִתְגַּבְּרִים עַל הַפְּחָדִים?
נִמְנָעִים?
לֹא...
מִתְעַמְּתִים...
לֹא!

הרהור
בַּל נִשְׁכָּח אֶת הָעוֹלִים מִסְּבִיבֵנוּ
שֶׁמִּתְחָרִים עַל הישרדותָם
רַק כְּדֵי לְהַמְחִישׁ אֶת בּוּשָׁתֵנוּ

הרהור
וּכְשֶׁצָּרִיךְ לִנְדֹּוד-
נוֹדְדִים-
רַק כְּדֵי לַחְזֹר בַּחֲזָרָה
אֶלָּא אִם כֵּן יַד הָאָדָם רָמְסָה וְחַמְסָה

אהבה
הוּא בְּמַסְלוּל מְשָׁלוֹ
אֲפִלּוּ לֹא מַקְבִּיל לְשֶׁלְּךָ
הַיָּד עַל הַכָּתֵף מַכְבִּידָה עַל כְּתֵפוֹ הַצְּעִירָה

הרהור
מפֶרַנטֶה למוֹרַנְטֶה
עָבַרְתִּי טַלְטַלָּהּ-...
הֲרֵי נַפּוֹלִי שַׁיֶּכֶת לָאִימְפֶּרְיָה מְפֹאֶרֶת
בַּיַּבֶּשֶׁת הַיְּשָׁנָה...

מצב
כמו בקרב תרנגולים
בזירה רוחשת זימה
לא ידענו לשמור על עצמנו
איבדנו את מה שהיה

אהבה
תמשיכו לחייך
להפנות מבט -
הוא מטעין כל פעם מחדש

הרהור
השמש הרי מלטפת את כולם באופן שווה
למה אתה תמיד זה שנכווה -
צא מזה

להסתכל עליך ולעכל -
שאתה בשר מבשרי
שדמך הוא דמי,
להסתכל עליך ולהתפעל -
אתה יציר כפי

כאב
אם מילים הם "אגן החמצון של השפה"
אז בואו נתחמצן
נאפשר לעצמנו לחטוף מכת חשמל קלה

אהבה
אז אולי תעזרי לצאת במחול
לצעוק צעקה
להתיז מהאהבה שמציפה כל חלקה

אהבה
תרגישי אותי כאילו את אני
תחדרי את רגשותיי
תהיי במקומי
כך תרגישי את אהבתי

וידוי
לכן נעלמת כאילו לא היה
השגת את שלך
ללא כוונה רעה

וידוי
נלחם בדחפים
שפעם אחרי פעם -
העבירו אותי על דעתי

הרהור
כולנו חוששים
מוצאים דרכי ביטוי -
רובנו לא במילים

עצב
לעזוב ולטוס אל על
לעזוב דרך ההר
לעזוב ולהתרחק
לעזוב ולהתכנס

אינטרוספקטיבי
יש שורות שנכתבו בדם יזע ודמעות
כמו השורות האלה
שמתחברות ישירות לעצב הניבט מעינייך

הלל
לשקוע בין המילים
ובין התיאורים
ללכת לאיבוד בדרכים
שנסללו בידי אחרים

הרהור
כִּי הֵם-
"מְטוּפָּלִים"-
מֶצוּיים בִמְצוּקָה בֶּעֵת הָפְּנִייָה
תַּחַת הָמַעָטֶה הָזְמָנִי שֶׁל חוֹסֶר הָתִקְוָוה

הגות
קָשֶׁה לִרְאוֹת לְמֵרָחוֹק
אוּלַי עָדִיף כָּך
עֵינַי העייפות מצטמצמות

יחסים
זֶה עָבַר
זֶה לֹא יַחֲזֹר
מֶסֶר חוֹתֵךְ וְחוֹרֵץ-
קַוִּים בָּעוֹר

מצב
מִקְשָׁה אַחַת הֵן
הַמִּלָּה וְהַנֶּפֶשׁ-
נְתִיב הַתְּפִלָּה
וְהַתִּקְווָה

הרהור
נָדַדְתִּי לַמדְבָר
טִיַּלְתִּי עַל הַתֶּפֶר הָעוֹבֵר בשיפולי הֶהָרִים
סָפַגְתִּי אֶת רֵיחַ הַמַּעְיָנוֹת המבעבעים
אֲנִי שִׁיֵּךְ לַפֶּה

גורל
וְהָהָר גָּעַשׁ
שֶׁטַּף וְהָרַס
כָּל רָצוֹן לִקְרֵבָה וּמַגָּע

כאב
מִשְׁנָה לַשָּׁנָה
זֶה מִתְקָרֵב יוֹתֵר
חוֹדֵר בֶּעָצְמָה
לֹא מְדַלֵּג עַל שׁוּם אֵיבָר

אהבה
אני מחויב לך
כנגד כל רעה
גם נגד זו המאיימת מתוכי -
כנגדך

עצב
ההתלהבות שככה
כאילו אין ערך למה שנבנה
גם אם בתקופה קצרה
מה קרה?

כאב
הִיא הָייְתָה מוּזָרָה
סָבְלָה מֵ'הַפְרָעָה'
בְּשׁוֹנֶה מִמֶּנּוּ

אינטרוספקטיבי
הִיא נָעָה לְאִטָּהּ
משִׁפּוּלי הַבֶּטֶן
אֶל חַדְרֵי הַלֵּב

גורל
עבור האחד זה סוף של דבר
עבור האחר התחלה של אותו דבר
עבור האחד זה לא נתפס
גם עבור האחר השבוי בקסם המזרח

אמונה
לנגוס בכוחות האופל והשכול
לאחוז בלפיד הבוער-
שיאיר את הדרך הנעלמת
לנו ולהם

אינטרוספקטיבי
אבל הוא מתקשה -
הוא תקוע באתמול
לא פנוי לקלוט
לבסס ברית של ביטחון

המילה היא הסנה הבוער
היא הדרך אל האל
היא הייתה ותהיה עיר מקלט
בעת צורך במפלט

תחושתי
זכרון כהה
כבר מלוכלך
בתבניות חשיבה-
ברגשות של עכשיו

אינטרוספקטיבי
את השמחות צריך לארגן
כך מישהו אמר -
כי האסונות יבואו מעצמם

אבל במקום זה קיבלנו לבנון שונה,
זו שסימנה את כוונתה,
גביית קורבנות כאילו אדמתה לא ספגה,
זעקות של כאב וזעקה לעזרה

עצב
לירושלים שלי
מוביל מסדרון צר ואפל
תחום בגדר -
שחוצה את הלב

געגוע
אוּלַי פספסתי קוֹלוֹת וצלילים מתחנות הַ- AM
הֵיכָן הרדיו הַיָּשָׁן?

וידוי
אולי עדיף מפגן של אחדות
תחת מעטה הזיכרון וההקרבה
של מי שנמצאים הרחק מכאן...
המעבר הזה עושה לי רע!

אינטרוספקטיבי
בכל בוקר צהרים וערב
אני יכול להיפגש איתך
יש לך תאווה
הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה

הרהור
סוף עידן התמימות
הכול פונקציונלי קר ומחושב
אין מקום לאשליה
למנוחה במרחב

יחסים
כשהסתכלת מקצה המסדרון
היית אני -
ילד נבוך מלא פחדים וחרדות

הרהור
מרדף:
אחרי מה?
אחרי השמש ששוקעת לכאורה במרחק נגיעה
או הירח שעולה מתוך המים וקורא למגע

געגוע
זה היה מקסם הזוי
של שניים שנוצלו וניצלו
את ההזדמנות להתחבר
לבנות קשר אחר

אהבה
הוא קיבל מתנה
עטופה בנייר משובח
תכולתה זבת חלב ודבש

כמיהה
מִמָּעוֹף הַצִּיפּוֹר-
הַכֹּל נִפְלָא
מִמַּעֲמַקִּים -
בִּעְבּוּעַ

מצב
חַיָּיבִים לָזוּז-
מִישֶׁהוּ מְצַפְצֵף
אִם לֹא נִסַּע -
נֶפָסְפֶס

גורל
חַיָּיבִים לָזוּז-
מִישֶׁהוּ מְצַפְצֵף
אִם לֹא נִסַּע -
נֶפָסְפֶס

הרהור
הֵם נִשְׁאָרִים מֵאָחוֹר
שׁוֹלְחִים נִיצוֹצוֹת
שֶׁל קֶרֶן שֶׁמֶשׁ נִשְׁבֶּרֶת-מְסַנְוֶרֶת

געגוע
מתגעגע לבניינים הגבוהים
לאווירת החופש והזרימה
למפגש בין פרצופים
שהתקבצו לשעה קלה

געגוע
פגישה אחרי שנים
במקום שהיה לב עשייתם
גם סמל השוני של התפתחותם-
אחרי שעזבו את שכונת ילדותם

אלגוריה
כָּל אֶחָד צוֹעֵד בִּבְדִידוּת
בְּמִסְדְּרוֹנוֹתָיו הַפְּרָטִיִּים
בְּלִי לְהָבִין
לְעִיתִּים בְּלִי לְהַרְגִּישׁ

אהבה
סוחט אותך ברכות
זה מוכר לך מהעבר
היה לך מודל
לא פספסת דבר

אהבה
ואני הפנמתי נשמתי וספגתי
והיא נספגה חמצנה והופנמה

זכרונות
הַבַּיִת כְּבָר לֹא קִיֵּם
הַקְדָּמָה הִשְׁתַּלְּטָה עַל הַכֹּל:
הַקִּירוֹת, הַקּוֹלוֹת, הָרֵיחוֹת וְחֵלֶק מֵהַנְּגִינוֹת

אהבה
הוא נסחף למערבולת רגשית
כי הוא חי בכדי לאהוב -
באופן טוטלי:
הוא כבר מכיר את עצמו

אהבה
כל שנבקש יש בגופך הצר
ראש מוארך ועיניים כחולות
שיער גולש ומותניים צרות
אגן מתרחב במידה

אהבה
אין לי זיכרון
אבל יש לי תשוקה -
תשוקת האהבה -
לך ולך

כשהחזרת נשמתך לבורא
ועל פניך הייתה שלווה
חשבתי שהמוות
יכול להיות פתרון של מוצא.

הרהור
אדם מקים מפעל חיים עם היוולדו
הוא צובע אותו בצבעים
צבעי ילדותו התבגרותו ובגרותו
כדי לבחון אותם בזקנתו -

אהבה
מחפש בית בשיר
שיהלום את צרכיו
שיאפשר לדקויותיו -
להתבטא במרחב

וידוי
היא מלווה אותך מאז
כזיכרון מריר מתוק
לא כמו האחרת שמלווה -
כזיכרון של גיהינום

הלל
האם אתה מרגיש כמוני
כשהמילים נוגעות והולמות
כשהמוזיקה חודרת עמוק
האם נפשך נוגעת רחוק

הרהור
לממש את הבגרות
לממש את המהות
ליצור חיים המשכיים
של רצף בזהות

אינטרוספקטיבי
הוא פגוע כמו רבים אחרים
אבוד במשעול היצרים
הוא צריך חיזוקים

הרהור
לבסוף הוא עזב למרות שאהב
הקדים את מה שהיה קורה ממילא
היא -
ראתה לו בעיניים וויתרה

אהבה
לא יכול לשאת את המחזרים לפתחך
שמזילים ריר למראך
שמפנטזים על כיבושך

הרהור
לא מצליח להתפנות
לשנות מדרכיי המוטעות
למרות המאמצים והשיחות
למרות ההחלטות

אינטרוספקטיבי
מִלּוֹתֶיהָ נָגְעוּ בְּסֶלַע קִיּוּמוֹ
בנִבְכֶי נָפְשו
הִיא סִכְּמָה בִּשְׁנִיּוֹת הִיסְטוֹרְיָה שֶׁל מַאֲבָקִים-
קוֹנְפְלִיקְטִים בִּלְתִּי פְּתוּרִים

הרהור
מַסָּע...
דֶּרֶךְ חתחתים
הַרְבֵּה הִתְלַבְּטֻיּוֹת
צָרִיךְ לְקַבֵּל הַחְלָטוֹת

כאב
נָע וְנָד בְּמִסְדְּרוֹנוֹת נַפְשִׁי
בֵּין זִכְרוֹנוֹת וַחֲוָיוֹת

טבע
מהעיניים שנראות מהמסך מוקרנת עוצמה
של מי שידעה מה היא רוצה ומצאה יעודה
והותירה את האחרים לתהות, לשאול
ו...

הרהור
בבוקר הבא בעוד שנה
אכתוב במקרה הטוב
שלא הרבה השתנה

השמים מורידים פתיתים לבנים
כמו לפני שנתיים ושמונה שנים,
מהשחור יצא לבן זח וצחור,
אבל הנשמה שחורה -
כמו אתמול

אהבה
כמו אדמת המדבר -
ששבויה בקצב מנגינת הרוח
היא מכוסה בירוק של תשוקה
ששר שיר הלל לטיפה

יחסים
שְׁנֵי דּוֹרוֹת
רָצוּ בִּיעָף
אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת זֶה כָּכָה
וְאֶפְשָׁר גַּם כָּכָה

הרהור
הכל מתקבל כמובן מאליו
סופיות החיים התקבלה כעובדה
גם כשהיא מפוקפקת
לא עומדת במבחן השעה

אינטרוספקטיבי
בְּצַד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָתַּקְלִיט (ויניל)
הַשִּׁירִים פָּחוֹת קִצְבִּיים
נוּגְעִים "בָמֶצִיאוּת"
וֶמָפְחִידִים

וידוי
אני יודע
את מייצגת את מה שלא
את מה שלא יכולתי לחיות איתו -
להיות לידו

הרהור
האם הפחדים הם פחדי
האם יש מחר?

אהבה
האם נרוץ יחדיו במשעול
שנועד לנו
לי - לך

התמקמתם במבנה רעוע
הגג דלף החלון לא נסגר
הרוח היכה וחדר

הרהור
היא ממתינה עם הנשמה
נטולת המחשבה
נשמת ילד
המחפשת תקווה

הרהור
תישאר תישאר
תספוג כל מה שאפשר
עשרת הדיברות לא מרפות
הן אוטוטו כאן




אל הארכיון האישי (142 יצירות מאורכבות)
קראתי בידיעות
על בועז והאתר
הזה שלכם, אמרו
שם שהוא מבורך.
זה אומר שיש לו
גדול?


שירה תוהה


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/OfirLevi
יוצר מס' 75362. בבמה מאז 19/3/07 2:23

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאופיר לוי
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה