|
וכל הזמן הזה ליוותה אותי ההרגשה שכבר הייתי פה פעם. בטוח.
|
הזכוכית הבלתי אנושית הזו
שחודרת לך עמוק לעור
|
ואפשר דווקא להבין
או לשחק תופסת
(ואם כבר תופסת אז לתפוס, לא לברוח)
|
עקבות שפיזרת באוויר
כמו שביל של סוכריות
בתוך שדות לא חרושים
למחצה
|
ועתה הייה לי לעמית,
אתה תהיה לי לעמית
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
למה כל הזמן
כותבים "זה
שמאשר את
הסלוגנים"? אולי
זו "זאת שמאשרת
את הסלוגנים".
הנזיר האלקטרוני
ברגע של
שיוויוניות
תגובת מערכת:
משום שזה זה ולא
זו. ואני יכול
גם להוכיח זאת
חד משמעית. אבל
לא לך. לך, אם
היית נקבה. |
|
