|
אני אצן באוטובוס למרחקים קצרים
נידחף בין משוכות אנושיות
|
ואצבעותיי מתקשות להרפות מאחיזתם
כמנסות לחבוק את מה שלא ישוב,
מתרפקות על מגע הברזל.
|
וצחנה כוללת עוטפת אותי ,
שוכנת שוכנת
מחלחלת ורידים קובעת משכן
נועצת דגלה עמוק ומוכר
|
אני נמצא במרכז נהר האנשים
והם זורמים,
ולא מבינים מדוע אני
לא זורם איתם.
|
שבוי בצלילי כינורו שלו
ואין לו לב לדעת -כשלומו-
להבין ולשפוט, בין משיח ה'
למלך רע רוח, בין בניו ואהוביו
לבין בני נאות המרדות
|
מישהו לחץ על כפתור ההאצה
קצב חיי אינו מה שהיה
|
במרחב גדול של צלילים ומעשים
שקעי בן-אדם אריג פרוש
רוחות מנשבות גלים לא משפיעים
באמת פני השטח שווים
תמיד לסכום האנשים והמעשים אבל
|
שאוכל להצית כל מיטה-לנתץ את הכל פרט לקצות הכיסאות
ציפורניים לנעוץ בבשר אחי
שידעו את הדם-שיפרוץ מעורקיהם
שיפקח את עיניהם
|
את לא רואה, הוא לא מרוכז
מתנגן לכל רחש, מכור לכל ריח,
קוטף ושוכח, חופן ושומט
|
על במת החיים
עולה פארסה מטורפת
שחקנים לחוצים
ההצגה, בכל זאת,
חייבת להימשך.
|
עומד על הקצה ומפחד להשאר מעבר
כי שם הכל לא אפשרי
|
כמו קורעים תפר דק
במעטפת שטופה שרידיה ברוח
ואופק הררי פוער חור שחור
במארג עדין
|
בממדים כאלה
כשליבת העולם רועשת
מפרפרת על המסך
|
רק רטט קל נע
בקרום האבק העוטף
ככותונת עדינה
חזות בתולית משקפת
קשיחות ליבתה
|
עד שנישלחות הידיים
מזעזעות עולם צועקות חרות
מרעש הכלובים אדם הולך למדבר,
|
לילה אחד,
בצל העצב,
בריפיון שאין לו גבול,
|
זוג מתחתן אוהב
נישא מעלה מעלה
|
the darker side of pink floyd
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
כאבי הבטן הם
צירי הלידה של
התחת |
|
