|
מתהפכת הבריאה אל ספר הספרים
ונראה כי ידעתי אלוהים
בך, את צלמו
|
מולי אלי אומר סליחה
ומבקש מילות פרידה
לפני שיידרש להורגי
|
על גבי הכבד
אשכב על שדה התמחות
באין מפריע ביני לבין שמיים
האדמה תזכור ימי קדם
ותבדיל בין פצעיי לפצעיו.
|
עת למות
ועת למות פעמיים
וקולה של שלכת
נושקת למים
|
ואני לא ידעתי מי ומה הם
המצבה והעפר והילד הישן שנת ערש
שנתנו לי רבנן בישועה עיוורת.
|
לא ימים כואבים
כי אם איי זוהר רחוקים ראה בכוכב
לא נעורים, רק את אימתו האיתנה של הזוהר
ראה אדם זר לנעורים.
|
מבטני, מאישוניי התמוהים
חלומות כנקם התאגדו בסמטת ילדותי
כקברנים תלויי וותק העייפים ממתים.
|
הלילה בן שמיים והיום בן הספדים
ורוחות התופת של הקיץ
שרות את המתים.
|
כרמים נבלו ביבולים פוריים
הם מצאו סופם בטוב של העומר
עוד דמים. ועוד דמים.
ועוד...
|
אהיה לך כזוהר חדש
באור וישועה קורנת
גוונים חדשים אוסף לכמיהותייך
בסימפוניה של אבני חן.
|
על שדות בארה אכתוב בשירי האחרון
על חיילים דוממים ששכחו מללחום
ומתו.
|
תבני לי מקדשי
מאבני חן של הגויים
אל- נא תפסעי באדמתך
נוכריה בקודש קודשים.
|
היא תבוא
היא תבוא ברוח מזרחית
ותשיב אותי אל קדושתי
ותנשק לי,
לי!
|
זהו רק ילדי היתום, הערום
שזועק אליי במזבח - אז אנא, שובי!
שובי אל התל.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
לחבר של שלי
קוראים ירחמיאל
אפרוח ורוד,
מלשין ויורד
למחתרת. |
|
