|
ובעניין הסמים אני גאה... באמת שאני גאה...
אני גאה שאני משתמש בסמים קלים... מה הבעיה?
מצוין... אחלה דבר... לפני הופעות וזה.
ואני גם מכור למשקאות אנרגיה... אז מה? טירוף... זה כיף.
אז יודעים מה? עזבתי את בית ההורים, הם שמחים בהצלחה שלי...
|
לבד.
ישב והצית לעצמו סיגריה, עם מצית.
במקרה הייתה לידו קופסת גפרורים,
הוא תמיד אהב לשחק עם גפרורים,
פתח אותה, בתוכה היו 2 גפרורים, ספור.
|
היצור הקטן הירוק בהה בי כאילו זה ברור.
כיווצתי את עיניי, אולי אני מדמיין, היה כבר מאוחר,
ואמרתי,
"מה אתה עושה פה?"
בזמן שחיכיתי לתשובה כבר הייתי בטוח שאני משוגע,
עד שהוא ענה:
"ככה אתה יושב פה."
הוא לא אמר את זה בשאלה, אבל עניתי:
"זה הבית שלי."
|
כי מה יחשבו עליו שם, כנראה שחשוב לו מה יחשבו,
אבל, הוא לא יודע אם באמת חשוב לו,
הוא אף פעם לא חשב על זה...
|
אנשים עוברים באופן שוטף... חלק בטלפון, חלק מחייכים, חלק
שבוזים.. חלק ממהרים, חלק לוקחים ת'זמן.. חלק מעיפים מבט להוא
שיושב בתחנה לבד וחלק כאילו לא קיים...
ככה מדליק סיגריה, אולי ככה הוא ירגיש פחות בודד...
מעשן שואף מוציא ת'עשן, באמת עושה לו טוב...
|
לאט לאט עבר יום לאיטו, עוד יומיים, והנה שבוע עבר... חודש,
השנה התחלפה לה...
הלוחות שנה במטבח מתחלפים...
מן הרגשה כזו שהכל עובר לאט כל-כך, אך כשהוא מסתכל אחורה,
הוא מרגיש שהכל עבר מהר כל-כך, זו הריקנות, שפשוט מותירה לו
שנים ללא זיכרונות.
|
הרחוב שומם, ריק מאדם, שתיקה צורמת באוויר,
מדי פעם עובר בחור או בחורה מנגד, וכלום, אפילו מבט אסור.
הוא באמת לא מבין איך הלבד הזה מתקיים במקום כזה.
באמת שחבל...
הבדידות גדלה, גדלה, ולא מפסיקה לגדול בתוכו, במיוחד ברגעים
אלו.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
תמיד כשאני לא
עושה כלום
קופצים לי לראש
כל מיני סלוגנין
מתחכמין, ואיך
שאני באה לבמה
יש לי בלקאאוט. |
|
