|
אני הוא נח, שנתן צדק לבני האדם, הקשיבו לדבריי!
אני הוא שנתן צדק לכל יושבי תבל, לכל עני ואביון ודלפון, אני
לבדי! אני הוא אשר קבע מי צודק ומי לא, אני הוא אשר במחי יד
אחת מחקתי את כל סדרי העולם המעוותים והתקנתי תחתם חוק ומשפט
וצדק! והכיצד לקחתי לעצמי זכות ז
|
עכשיו אנו נהפכים ל"מוות" משמיד העולמות,
מביטים לצדדים בדאגה ומקווים שכל השאר שפויים כמונו
|
מצבות עופרת
רוחות על נייר
צללי אנשים שמתו מכבר
|
אני משחק בשעון הזה שוב,
כמו כל-כך הרבה פעמים,
מנסה לעקם אותו,
לעוות אותו.
|
כשהייתי קטן
שאלתי את אבי
"מה זה להיות אנושי?"
|
האם אתם חושבים שמחשבים חושבים?
האם הפכתם להיות כבר אלוהים?
האם אתם יכולים לרמות אפילו את החיים?
אז צר לי להודיע לכם...
|
והנפש הייתה תוהו ובוהו ורוח אדם מרחפת על פני תהום
|
זה ליל קיץ
ושקט מסביב
ושקט גם בפנים.
|
למה אלוהים נתן לנו אצבעות?
כדי שאוכל לחבר אותיות,
כדי שנוכל לפתוח קופסאות,
כדי שנוכל ללטף אהובות
|
כשאדם נשען עלייך הוא כבד
הוא מעיק עלייך והוא חם
הוא מוחץ אותך.
|
רציתי לעשות את זה,
התחלתי ללכת בכיוון
|
הנה הם באים
בקטעי משפטים
ושוסעים וקורעים
במילים חדות כתערים
ערפדי ה"כאילו"
כאילו ערפדים
הנה הם באים
לקרוע לך וורידים
|
ענפים שלובים
שחור תחת ורוד
זית ואקליפטוס
שלובים זה בזה.
הכפר הנטוש
ועמוד החשמל
על תל מוקף אורנים
|
התצלום שלי הוא מראה שלכם,
אתם מביטים בו ואינכם מוצאים אותי
|
זה יושב על הלב כמו שק של בטון
אפור, מכוער ומפריע לנשום,
ואני כל-כך,
אבל כל-כך רוצה למות, להמית, להשמיד
הכל ביחד, או לחוד, או לבד
או אולי רק לגעת במשהו רך
לשקוע באיזה חלום ללא סוף ולמצוא איזו יד
שאוכל לאהוב,
או לכתוש.
|
מה היא אדמה זו
אשר אליה אשוב
כאשר חושי יקהו
ולא אנשום שוב?
|
הנה השה שלי לעולה,
הוא טהור ותמים וחסר פגמים,
הוא מנחתי לאור.
|
כולם בשמחה ורינה אל האוהל
כאן יש לנו הכל
אהבה ושנאה,
עד שתקיאו את הנשמה.
|
אני מנסה ללכת על קרח,
אני מחליק אבל אני לא מפחד,
כאן שום דבר לא נשבר
ואני לא אצליח לפצח דבר
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
רציתי לכתוב כאן
משהו...
אני לא זוכרת מה
זה היה...
איזה זין נדחף
לי מול הפרצוף,
ושכחתי הכל!
ילדה קטנה |
|
