|
היא חייכה לעצמה, והחלה לסרוג. כשסיימה, ליטפה את 13 חתוליה,
שמה אותם על 13 מדפים שונים והאכילה אותם מ-13 קערות במזון
עשיר ב-13 ויטמינים, וברזל.
|
So when he shot, I turned around
Reload my gun and spill some rounds
But 'cause my shooting skills are dim
I shot down everyone but him
|
השקית מחליקה לו. נדמה שראיתי בפנים חוט! אני חושב
בפאניקה(אנ'לא גיבור גדול):"כוס-אמו, למה לא חיכיתי לרכבת?".
אני מזייף שיעול. זה עבד-הוא הסתובב! רגע-למה עשיתי את זה!?!
הוא מסתובב חזרה. הוא לא נראה ערבי. לא יכול להיות שהערבים
קלטו את הרמז מהתקרית בקניון השר
|
אין לאן לברוח, המבוגרים ממך,אפילו הוריך לא יעזרו לך עכשיו.
הם לא יודעים מה בדיוק קורה.רק בערך.אולי עדיף שכך.
אתה מוצא מעט מאוד נחמה בידיעה שלהם, זה היה יותר קשה.זה סיוט
מתמשך,אך לא הכל רע.
|
אסור היה לי לגעת בך.במה שמהווה אותך.
אבל מיהרתי, כי לא רציתי לחכות.
אבל דחפתי, כי לא רציתי להפסיק.
אבל נגעתי, כי לא רציתי להרפות.
שלא תדעי שאני בוכה גם.
כי לי זה אסור. אני כבר בן 18.
|
את. שמעתי אותך הולכת
אתה. אתה שם מעבר לכביש.
יורדת במדרגות, אחרי שהיית אצלי בלילה
האיש עם הזקט הכחול.
|
פתאום לנגד עיניה היא ראתה את חלום חייה, את מטרתה לחיים. היא
ראתה ניתוח לשינוי-מין, מיד היא רצה לספר להוריה על המציאה אך
הוריה מנעו ודחו בתוקף את הרצון, הם הרסו את התקווה, את החלום.
|
אף אחד שם לא דיבר. ציוץ קטנטן לא הושמע חוץ מקולותיהם
המצחיקים של האנשים האלה עם המדים הכהים והכובע עם העיטור זהב
עליו (שבאופן טיפשי למדי היה לו מראה מזויף להפליא). הם היו
האנשים עם הרובים
|
החלל היה קטן ומואר, משנסגרה הדלת יצא כסא קטן ונדלק שלט 'שב,
בבקשה'. אז הוא ישב.
בין רגע האורות נכבו, נדלק מולו שלט 'תהנה' שהתחלף מייד
בסרטי-פורנו שרצו בטירוף, מתחלפים בין הרף, משמיעים גניחות
וצרחות בפול-ווליום
|
אנשים עדיין בבתים, אז אני לבד ברחוב. איזו הרגשה מדהימה! ללכת
ברחוב הראשי, בלי מכוניות, אין רעש, רק הרבה שלג וילדים קטנים
שקמו מוקדם כדי לשחק בו.
|
אני נכנס למשרד, מתכונן למתקפת נגד.
גנרל מכובד יושב במשרדו. 'אדם חלש', אני חושב. צריך את כל
העידודים והפרסים כדי לעודד אותו בעוד הוא נרקב במשרדו, בו
יישאר מן הסתם כל חייו, ולא יראה או יחוש את עוצמת המלחמה
מקרוב לעולם. אם הכל נכשל, אפשר לנצל את זה נגדו.
|
עוד 6 שעות ונכנס אלף חדש. כמעט כולם מצפים לאסון איפה-שהוא.
איפה-שהוא נמצא עכשיו מישהו בבית, מול המחשב, מחכה לאסון
שיימחק שימחק לו עבודות של שנים.
במקום אחר, נמצאים כמה צעירים במרתף, מחכים לעשות טקס לברוך
השטן המרתף.
במקום אחר מתפללים יהודים לבוא המשיח,
|
אני מחייך. זה פשוט מושלם מדי. רק דבר אחד חסר.
אני יוצא לחצר, ועולה על הבמה במרכז. אני חושב לעצמי 'אינעל
אבוק, החומר נפץ הזה כבד!' ונעזר בידיים כדי לעלות.
|
לפני כמה חודשים היא התקשרה אליי ואמרה בשמחה שהידיד שהיא
סיפרה לי עליו עכשיו חבר שלה. זו הייתה הפעם האחרונה שהיא
התקשרה. היא מסתובבת עכשיו רק אתו, עוברת דרכי כאילו אני אויר,
ותוך כדי דורכת לי על הלב. אני מרגישה כל-כך מנוצלת. כאילו את
החברות שלנו היא לקחה ו
|
בחלומו, הוא רואה את עצמו הולך לעבודה עם בגדים לא ממש יפים,
ודואג שהנעליים יהיו מצוחצחות.הוא מקבל בחלום משכורת מינימום,
וחוזר הביתה לכלבו שרוך. בדיוק אחרי שסוגר בחלום את הטלויזיה
והולך לישון הוא מתעורר.
פעם זה לא היה כך.
|
הרגשתי כאילו כל הדם זורם מעורקיי. למרות כל שנותיי שנתתי
ללהקה, היא מוכנה לנדות אותי לטובת ה...הזר הזה.
אחרי כל ההשקעה, כל הסיכון העצמי, הטיפוח והדאגה, מגיע זה
והכול נשכח. הקרב היה כתוב מראש. הזאב היה צעיר וחזק ממני,
ואני ציפיתי לסוף. זכרתי שמחובתי להפסיד
|
הרגשתי כאילו כל הדם זורם מעורקיי. למרות כל שנותיי שנתתי
ללהקה, היא מוכנה לנדות אותי לטובת ה...הזר הזה.
אחרי כל ההשקעה, כל הסיכון העצמי, הטיפוח והדאגה, מגיע זה
והכול נשכח. הקרב היה כתוב מראש. הזאב היה צעיר וחזק ממני,
ואני ציפיתי לסוף. זכרתי שמחובתי להפסיד
|
הוא חזר לצלחתו. 'אוקיי, אני יכול לעשות את זה. זה בסך הכל, גם
אוכל. ויש בזה ויטמינים וכולי'. אז הוא נשאר. ואכל.
|
שלושה חברים הולכים ברחוב בערב,בדרכם הביתה.בדרך הם פוגשים אחת
שהם מכירים.
הראשון מביט בה, לא אומר מילה,ממשיך הלאה.
השני מחייך אליה,קורץ,נשיקה על הלחי,ברכת שלום,שיחה קצרה
ובטלה,וממשיך.
הוא מכיר את הפרוצדורה.
השלישי נעצר,מחייך אליה,מדבר איתה,מחבק אותה,הו
|
כל הדרך הביתה עברה עליי ככה. במחשבות. מה רע בי? אנל'א שמן,
לא חלשלוש, לא אידיוט. אין לי נכות. אני אפילו מצחיק לפעמים.
מה עוד אפשר לבקש? זין, אם הייתי בחורה, הייתי מזמין את עצמי
לצאת! אבל מה בכל זאת?
|
כי את - האוויר שאני נושם
ואת - עושה כל בוקר שלי מהמם
ועד סוף העולם ארדוף אותך
סיון - חשוב שתדעי,
שגם כשאת שם, אני כאן
|
How can you save my life after i'm gone?
Using your scissors, knifes and forks and working for so
long
Your only goal is to see me breathing
And then move out to the next man, down the hall
|
Dont drink and drive.Dont smoke and drive.Dont even drive
when your tired.
If you wana die on the road,do it on purpose.
Coz accidents suck.
|
so when i saw for cheese he came
i took a match, and made a flame...
|
Like cream without the ice
Like a tag without the price
Like sherlock without holms
Like children without home
|
כואב כשצריך לעזוב
כואב כי פתאום זה נגמר
ולא מתחילים מחדש
ולא יהיה טוב מחר.
|
במדינה בה הכל מתהפך
בזמן בו הפשוט מסתבך
במקום בו המחר לא הכרח
באמונה בה השטן הוא מלאך
|
תגידי שכיף לך להיות איתי
תגידי שאין אף אחד מלבדי
שקרי בלי בושה על כל אלה
אבל-אל תשקרי-אל תגידי שאת אוהבת
|
אני איתך מול הצרות
לכן שיר זה אני כותב
ומנגינה יש לו בלב
של אנוכי שהתאהב
|
המשרד שלך בקומה שלי
החלון שלך מול החלון שלי
והאישה שלך, פעם, הייתה האשה שלי.
|
אדישות למוות, והחיים כואבים
ארץ ישראל קרה ובניה עליה מתים
שינוי במצב לא נראה באופק
אך אנו נשארים עם יד על הדופק
כי למרות כל השנאה, האיומים והפחד
כולנו עודנו- בראש מורם וללא אומר נואש
ביחד
|
שיגעון בחדשות, מהפכה והמולה
דברים שמגיעים לסוף, ומה היה בהתחלה
שירים בלי משמעות, עודף-יתר של חרות
|
באמון שלי בגדת, האמנת באחר
על פני מילה שלי. היה שלום חבר.
|
אנו נקראים האדם החושב
ואז אני שואל - למה?
שהרי החושב הוא אדם שימצא
פתרון לבעיה שקמה
איך נוכל לפאר את עצמנו בשם
של אדם שממציא פתרונות?
|
יכלתי להיות מדען, אבל הייתי נשוי,
יכלתי לטוס לחלל, אבל הייתי נשוי,
נשארתי סתם קבלן, של בית תמחוי,
כי הייתי נשוי, הייתי נשוי, הייתי נשוי,
|
יש רצון אי-רצון לגעת, לפתוח את הלב
אך הלב נעול, ומפתח אין
והלב מפרפר, וזועק
בשקט.
|
הרבה מחפשים תשובה לשאלה למה אנחנו פה
[...]
כל אחד מצא את התשובה המתאימה לו
אבל אף-אחד לא מצליח לקלוט:
זה לא חשוב למה, זה לא מעניין מזמן
הדבר החשוב באמת - הוא שאנחנו כאן
|
אמהות שכולות, ילדים אבודים, מרחצי דמים וגופות בלי בגדים
בלילות לא יושנים וביום סיוטים ורצון להכחיש, זכרונות מנודים
חלום בלהות או חלום בהקיץ? רוצים לדבר או רוצים להפציץ?
|
התחושה שאף אחד אותי לא מכבד
והעצה היחידה היא להתאבד
למרות שהרבה היו מתחלפים בחיי
למרות שאני לא כשל אולי
למרות שכל אחד מאלה חשוב
לפעמים, אני מרגיש עצוב
|
הוא קצת יותר גבוה, הוא קצת פחות נחמד
הוא גורם לך להרגיש טוב ואז לבכות מייד
יותר גדול ממני, ולא חכם מדי
יותר חזק ממני, יכול לגבור עליי
אבל כשזה מגיע לשבת ולדבר
הוא לא מעוניין אצלך בראש אלא בדבר אחר
|
רוצה לגעת בך אבל מייד מוותר
שלושה עורבים עפים לאיפה שחם יותר
ורק אני יושב לי פה עם שלט קטון
בבקשה, סביבי, שמרו על הנקיון...
|
הכל נשמע אותו דבר / תגידו, לא נמאס לכם כבר?
|
כי אין בנפשי האומץ לומר
את מה שנחבא וידוע לי רק
נכוותי אחת, הגליד לו הפצע
כעת הוא נראה כזכרון מאוחר
מונע ממני לקחת הצעד
לומר המילים, הגנות להוריד
הטראומה של פעם קודמת רודפת
כל-כך מונעת פעולה-זה מפחיד
|
כמו הפעם ההיא, שאמרתי שאני לא מוכן להוריד את הזבל בבית יותר.
הורדתי אותו, אבל קיבלתי עונש בלי מחשב שבוע. סתם.
או הפעם ההיא, ששיחקתי כאילו נפצעתי בכדורגל. נתנו לי פנדל,
אבל כולם קראו לי בכיין אחר-כך.
לא מבינים אותי, בחיי.
|
אני שבע שנים בארץ. אני יודע שפה בסדר, ובינתיים עובד ניקיון.
אמא מתה ברוסיה, מקווה שלאבא אין עוד הרבה זמן,אחות עובדת...
טוב, לא משנה מה אחות עובדת. וסבתא, הו סבתא הטובה, אם הייתה
רק יכולה לראות כמה יפה אמריקה.
|
אתה מתחיל לצייר. 'מה המוטציה הזו?'. חושב. מביט שוב. מוסיף
קצת אפור. קצת ורוד. קצת שחור.
תוך דקות ניצבת מולך יצירת המופת הגדולה בעולם.
|
לא רוצה להיות חלק מהעדר, מאותם אנשים חסרי עומק, שמבזבזים את
חייהם חסרי התוחלת בקניית מוצרים גשמיים חסרי משמעות למטרות
נוי, שברוב המקרים גורמים להם לכיעור יתר ולהרגשה רעה שמובילה
לקניית עוד מוצרים
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
יש לי שיר
שמעצבן אנשים.
טל סונדק בשיחה
עם צביקה פיק
ושלמה ארצי. |
|
