|
"למה אתה מתחכם, שולמן?". אל תעשה את זה. אל תעשה את זה. אל
תעשה את זה. "לא יודע, המ"מ. אני חושב שנולדתי כזה, המ"מ, או
אולי זה החינוך הדפוק שההורים שלי נתנו לי". מאחורי, מלאכי לא
הצליח להחניק נחרת צחוק.
|
אם רק לא תזיז את הפרש במסע הבא, אוכל לכפות מט ודאי בעשרה
מסעים, לא חשוב מה תעשה. היא הביטה בלוח זמן ממושך. לבסוף נעה
ידה, עברה מעל הפרש ונחתה על המלכה, מניעה אותה באלכסון ארוך.
"מט", אמרה בקול כמעט בלתי נשמע. הסתכלתי בלוח, המום.
|
אני בן 21.
יושב ומנגן בתחתונים,
ממתין להתבגר עדיין.
|
אני זוכר איך שנאתי אותך.
אני זוכר איך חזרת אל האקס שלך.
אני זוכר איך רציתי לחנוק אותך.
אבל בעיקר אני זוכר איך שכחתי.
|
הילד שהייתי נרצח
האם בשם הבגרות
לא אתאבל עליו?
|
לא יפהפיה גדולה
ולא כלילת השלמות
אבל קלילה בשלמותה
וגדולה ביופיה
|
איך פעם נטפת מיניות בשתיים בלילה על מיטה זוגית
והיום הביקיני שלך לא מרשים אף גולש אוסטרלי צרוב שמש.
המשקה המתוחכם מדי שתשתי בערב
לא יצליח לנחם באותו הרגע של ריקנות על יבשת רחוקה
|
ישראל ישראלי אמנם בגולני
אבל הוא מש"ק שלישות.
|
אם תסתכלו לי בעיניים
זמן ארוך וממושך
לא תראו עצב אינסופי
או כאב תהומי
תראו זוג עיניים,
בצבע חום-ירוק.
|
להת', קלאסיקה ישראלית
מתל חי ועד תל שבע נסענו במכונית
"טרמינל ז'ה טם" והרמנו כוסית
לחיינו ולמות העברית
לחיינו ולמות העברית.
|
או במילים אחרות, את יודעת
לגרום לגברים להתיז בחדווה
|
נעמוד, חובשי כומתות וכובעים, או סתם גלויי ראש, מתריסים מול
השמיים, בוכים מול הקרקע.
|
התקליט קפץ והעיר אותי מהשרעפים בהם שקעתי. הוא הסתדר מעצמו,
כשלוש שניות מאוחר יותר בהמשך התקליט. "טומי, היכול אתה לשמוע
אותי? האם אני יכולה לעודד אותך?", שואלת האם. זה דווקא מזכיר
לי את היום בו נפרדנו.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
צייר לי כבש על
שיפוד
הערס הקטן |
|
