|
אדונים נכבדים, גבירות נעלות,
ברוכים הבאים לעולם של דמיונות.
הבידור לא חסר, השתייה מאחור.
אז אולי תשבו בנחת, ותמורת כוס שיכר,
אספר לכם סיפור על עולם כה יפה,
על עולם בקצה,
על עולם שמזמן כבר עבר
|
התמונה שלך עוד צרובה בתוך מוחי
כמו קעקוע שאף פעם לא יירד.
|
שלושה אנשים שוכבים במיטה הריקה
אני, את ועוד פעם אני
|
אז מאיפה יש לך את החוצפה,
לעמוד מולי,
ולהאשים אותי,
בזה שאת בגדת בי.
|
1) אימי לימדה אותי על אפלייה מתקנת : "למה אתה לא יכול להיות
יותר כמו דני, הוא אוכל את כל מה שבצלחת שלו, והוא גם מנומס".
2) אימי לימדה אותי על הסכנה שבשימוש לרעה בכוח : "אם אתה לא
מסדר את החדר שלך עד שאני חוזרת אין יותר טלויזיה בחיים".
|
אנשים אומרים לי שהם לא מבינים אותי(!). הם לא מבינים איך אני
יכול לחיות בעולם הזה בלי עקרונות. "קח לדוגמא את נייקי
שטובחים בילדים מסכנים מטייוואן", הם אומרים לי. "או אפילו את
מקדולנדס שמעבידים פרות בתת תנאים". הכי אני אוהב כשאומרים לי:
"ישראלי!, דבר עברית"
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"מודיעין שלום
מדברת דנה"
"שלום אני צריך
בבקשה את הטלפון
של בית קפה שמאי
12"
"יש לך כתובת?"
נו באמת. מה
תגידו על זה?
הנח בצל מנסה
לצאת לבלות |
|
