|
זה בגלל המוזיקה הזאת, אי אפשר שלא להיות מרותק אליה, כאילו
שתלו אותנו בתוך אדמת הצלילים הזאת ושורשינו מתפתחים בכוונה
להמשיך ולחקור כל צליל וצליל.
|
אין זה סיפור קצר
פשוט אין סוג אחר שיותר מתאים לו מזה.
|
"תיאטרון! הצגה!" צעקתי בחיוך וכולם הופתעו ונרתעו לאחור.
|
הייתה החלטה כלל עולמית להפסקת ייצור המוזיקה, אך כשלה כשבכל
העולם פוזרו כרזות שאומרות "האמנות היא כמו אוויר לנשימה"
|
אכלנו שני סוגים של פטריות - מקסיקניות וקולומביאניות.
|
ואני, מסתכל עליו כלא מבין מדוע הוא לא נמס כמו כל חפץ או ישות
אחרת הנמצאת ב"coffee shop" הציורי הזה.
|
זה שוב מתחיל בבוקר
כמו בכל חיים אחרים
|
שעון מעורר מצלצל בקול רעם
לתוך חלומי הוא פולש.
|
שירי לי שיר
אדמה זכה
ספרי לי סיפור מרתק
|
תחושה מוכרת
שוזרת מילים מעל ראשי
כאבקת קסם ביום שבת קסום
|
מתהפכים ואת עליי,
תופסת בשערי.
מחשבותינו מתחברות,
אני את ואת אני.
|
הסרתי אבן מליבי
והתווספה לה חדשה,
כבדה כמו השקיעה.
|
ארשום פיוט
כל עוד מילותיו האחרונות
עוד נוהרות בי כ-לבה רותחת
מלבלבות כנרקיס.
|
כשציפורן געגועיי נתפסה בעדן חלונה
כהבעת התחרטות
|
אני כל כך עצוב עכשיו, תקוע במצב מורכב,
זמן רב בדיכאון, רוצה לחזור אל המוטב.
בכיתי רבות, לא רוצה את זה יותר לעשות,
אז במקום בדמעות להיות מוקף, אוציא את זה על הדף.
|
העץ הזה, הוא היה מורד
שורשיו היו צבעוניים
|
על נשיכות שבצוואר
על משיכות של השיער
על דיבורים מלוכלכים
על חיוך שלא נגמר
|
ישות אשר תפתח לי ת'קרקפת
ותבחין
כי ניתן שנשתף
גיצים של תובנות.
|
רגליי - יישות משנית
אותי דוחפת
מן האור
מזדנב מאחור כנחש ערמומי
|
כל הכתוב והמובן
הפך להיות חלק לבן.
|
ממצמץ, ציפור שחורה פוצעת את פניי בזעקההההה
|
ישבו כמה אלים והתווכחו...
|
ירוק הוא למוח
וחום הוא לגוף
ירוק זה לפרוח
וחום זה לעוף.
|
ובסכין חדה זה נקטע
וסקסופון כאן בתמונה
מרים לי את הלב
|
אין לב אשר יסביר אהבה מהי
|
הגוף קורא לעור
העיניים זועקות לישון
והאסלה קוראת לי.
|
עצבות פוחדת שאחשוב שמא היא לא שם בשבילי
אז קופצת לבקר
שמחה היא לבשר שהבכי עומד בפתח
|
גילתי את יכולתי לעוף
כשהציפור בתוכי פרשה כנפיה.
כמו הלב הנגלה אל מול האהבה,
זה אני שמבין את משמעות המילה:
|
אך לפעמים כשככה סתם
זה כך זורק אותך לים
והגלים לא סוערים,
סתם מתוחים ולא זזים.
|
ולמרות שאין לו פרוטה מיותרת
שילם בחיוך ומטבע על כל שחווה
והחלפנו מבט שאני לא אשכח.
|
בטח ציפתה שאכנע לכך,
להתקפה הפתאומית
אך בקור רוח הדפתיה
אל מחוץ לשעריי.
|
את נותנת לי כוח
שלא אברח לתוך קיר של סלע.
דופק הראש בסורג מברזל,
דפיקות קטנות של רצון אלייך
|
כמו ברקים התנגשו כך
דרכה בדרכי
העצים הובערו
גערה בי נפשי!!!
|
רק פעם בזמן מה
הירח מזיל דמעה...
|
יותר מידיי מוות נוהר מסביב
יוצר נחילים תחת עיניי השכולים.
|
אי שם ראיתי ריחות פרדסים
והרחתי אחווה הדוקה
|
קול מהדהד קורא לנדוד
ומרוב ההתרגשות לבי החל לרעוד.
|
מעודי עוד לא חשקתי בנשימת אוויר
מלא צבעים
כמו שתוכי חושק כעת.
ותיכף
הכל מסתיים
הברמן מוזג כוסית ובפנים זועק
הפסק
אך הוא ממשיך
וזה תוסס
|
נערה: מה?
נער: מה המצב?
נערה: אחלה... מה?
נער: שמעי... ישבתי וחשבתי קצת... עשיתי חישובים ו... התגעגעתי
אליך. בקיצור, אולי נחזו... בואי נחזור!
|
שוטר: מה?! אתה עכשיו גם מקלל?!
בחור: אבל זה התחרז, אני נשבע לך באל.
שוטר: אותך אקח למעצר ולטיפול נפשי.
בחור: מי שצריך כאן טיפול זה אתה ולא אני.
|
בואי
תגרדי את בגדיי עם ציפורנייך
ושרטי קצת את בשרי
|
"הלו!! תפסיקו להרעיש!!!"
"שקט בין שתיים לארבע!"
|
עכביש קטן על הקיר הולך בסיבובים
מחפש לאן לטוות קורים
|
כל תחושה שאת נבחת לי
חדרה...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
