|
נפשי אינה יודעת
מתאלמת מול הרגע
מנסה לברוח מן הכורח
שואלת אמת בדלתות ההזיה
|
סרגנו עינים
החלפנו כפתורים
שיחקנו באצבעונים
נקשרנו לאט בשרוך.
|
משם ממשיכה במסע רגלי בלשוני.
עולה ויורדת כמו הנחשולים .
מזקיפה קומתך.
עוברת מישור אל ראש ההר ומתמקמת בו.
מראה חיבת צעדיי בסיבובי ,חורשת אותך.
מראה איתך נופך המדהים.
מתענגת על כל רגע שבך בי.
|
רק מילותיך קשות וכאב רב בי הן מרחישות.
אוהבת ולא שונאת אותך. רק את הכאב שונאת.
הכאב שאתה נותן בי, פעם ידייך ידעו ליטוף וחמלה.
גם נשיקה.
|
לאן ישאוני רגליכם השועטות ?
ואני פורצת בבכי מלא בהלות.
אז קול דודי הנה אתה מן ההרים שומע בא נא והושע.
|
המתוקה חוזרת... ותודה לשכונה של יובל
[דורון תודה
|
מתוקה אמיתית פעם שלישית.
דורון השכן תודה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
בנתיים סוגרים
את המים!!
הילד המעצבן
מהפרסומת |
|
