|
אחרי שההורים שלי אספו אותי, לאחר שהגיעו משדה התעופה, נסענו
לבית החולים ושם כולנו התחלנו לבכות. אף אחד מאיתנו לא הצליח
לעצור את הדמעות, לא הצליח להפסיק. וכולנו גם כעסנו באותה
מידה. על מי כעסנו? על כולם.
|
התיישבנו, וליאור וגל התחילו לדבר על שיעור מתמטיקה ה"מרתק".
אני לא מבינה, זה היה כל כך מרתק?!
"מה דעתך על השיעור שהיה עכשיו, מיכל?" שאלה אותי גל. היא
כנראה לא ידעה שישנתי.
"אממ... נחמד." אמרתי.
"כן, למיכל היה הכי נחמד." אמרה ליאור בגיחוך.
|
"מחר, אה?" אמרתי בעצב.
"כן... מחר." אמר רוני, בלי להסתכל עלי.
מחר הוא עוזב.
ישבנו בחדר שלי ולא דיברנו. היינו עצובים מדי. או שאולי היינו
נבוכים. אני לא יודעת. פשוט לא דיברנו.
|
שבוע עבר. שבוע עבר מאז שרוני הודיע לי שהוא עוזב. הוא אפילו
לא עזב עדיין. אז למה אני בוכה? למה? אני צריכה לנצל את הימים
האחרונים שלי איתו. הוא עוזב בעוד 5 ימים. זה הרבה זמן. מספיק
זמן לבלות וליהנות איתו. ולהגיד שלום...
|
"רוני, כבר סיפרת לנועה?" שאלה אימו. רציתי לשאול 'לספר לי
מה?', אבל לא היה לי אומץ. שלא יחשבו שאני איזה טיפשה שלא רואה
שהבית מלא בארגזים.
רוני היה נבוך, יצא מהחדר ומשך את אימא שלו אחריו. שמעתי אותם
מתלחששים בחוץ, אבל לא ממש ניסיתי להקשיב. הסתכלתי על החדר
|
הסתכלתי לו בעיניים. הוא הסתכל עלי, והמשיך ללכת. גם אני
המשכתי ללכת. כשנכנסתי למכולת הצצתי מהחלון, וראיתי שהוא הסתכל
אחורה, עלי. הסתכלתי עליו מסתכל חזרה קדימה וממשיך ללכת. לפתע,
נעצר הנער, וחוזר אחורה לכיוון המכולת.
|
לפתע, ראיתי את... רוני! רוני?! מה רוני עושה כאן? רוני לא
אמור להיות פה ,רוני אמור להיות באילת! למה רוני חזר? רוני,
רוני, רוני! אני שמחה? או עצובה? אני לא יודעת! מה לעשות? לגשת
אליו או להעמיד פנים שלא שמתי לב? אוף! הלוואי ושי לא היה פה
כרגע,
|
מה קרה לו? למה הוא במצב רוח כל כך גרוע? זה בגלל מה שקרה? אבל
הוא אמר לי שהוא לא כועס! עכשיו אני מרגישה עוד יותר חרא. לא
עשיתי כלום בכך שהתקשרתי אליו כי למרות שהוא אמר שהוא לא, אני
יודעת שהוא עדיין כועס עלי.
|
עכשיו, כשאני חושבת על זה, אני שמחה שרוני עזב. מאיזושהי סיבה
אני שמחה. נכון, אהבנו מאוד אחד את השני, אבל אני מאוד מאוד
מאוד מאושרת עם שי. הוא כל כך חמוד... וכל כך נחמד. אם רוני
היה נשאר, אני לא יודעת אם הייתי פוגשת את שי. אני ושי חברים
כבר חודש. ואני שמח
|
אולי... אולי הוא לא הבין את הכתובת ועכשיו הוא מחפש בכל הבתים
בשכונה אותי.
אולי... אולי הוא חלה והוא לא יכול לבוא, והוא כל כך חולה שהוא
לא יכול להתקשר.
|
- גיא!! אם אתה לא תפסיק את המשחק הזה עכשיו אני מנתקת לך.
- זה לא משחק! אני באמת לא יודע מי את!
- אני מנתקת...
- נו רגע! מי את?
- אם אח"כ תחשוב "איך נהרס הקשר שלנו?" תדע שזה היה באשמתך.
(מנתקת)
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
חרא להקה ג'וני
והפרעושים. חרא
סאונד הרבה
באלגן. לא
יושבים לרגע
ג'ימי גיטאר
יושב על כיסא
מנהלים מעור פרה
משובח |
|
