|
מעניין מה יקרה שכל זה יגמר. אבל האם זה באמת יגמר, או שמא זו
רק התחלה? ואם זו התחלה, אז התחלה של מה? ואם זה סוף, אז אחריו
יש כלום? ומה יש אחרי הסוף, עוד התחלה? והתחלה של כלום, היא לא
בעצם סוף?
|
פגשנו אותו בצריף נטוש, כעשרים דקות מהבית שלה.
דיברנו.
היה כיף.
נהנינו מאוד.
גם אני, שבהתחלה לא היה לי נעים.
|
היא הייתה בת מאה
ואכלה רק מצות
לא חשבה על לאה
לא סבלה נקבות
|
הגשם יורד
מסביב המון אנשים
כל-כולם במנוסה
מאותו גשם בורחים
|
ואהבתי - אולי.
וקיוויתי - כל כך.
ורציתי - המון.
והרגשתי - הכי.
והצלחת - מיליון.
|
ככה סתם החלטתי
את כל המוסכמות לשבור
בכלל לא התחרטתי
הלילה הוא עכשיו יום שחור
|
יודעת.
הפנימה.
היא לא מרוצה.
הגיון זה דבר אכזרי, היא ידעה.
|
וזה לבד
ולא נחמד,
ואפילו קצת מרושע.
|
נכנסתי למקלחת - הוילון מלוכלך.
החדר קטן צפוף וגם לח.
|
היא ישבה על הפוף, קצת עצובה.
פיה קטן יחסית לגופה.
היא הייתה ישנה בת חמש פלוס עשרים.
בגופה היה חור - אנשים קצת שמנים.
|
זה מוזר, אבל אני לא מרגישה שעשיתי משהו גדול. נכון, טעמתי
מהירח ואם מישהו היה אומר לי שהוא נגס בירח הייתי לפחות חוטפת
שוק, אבל כשאני חושבת על עצמי טועמת מהירח זה לא נראה לי כזה
מרשים.
|
היא יודעת לדבר.
טלוויזיה היא רואה.
היא הולכת.
והיא חושבת.
היא בהחלט חושבת.
|
אני זוכרת את פעם.
הדבר הראשון שחשבתי כשפגשתי אותו זה שהשם שלו נורא מוזר. מי
קורא לבן שלו 'פעם'?
כנראה שגברת ואדון 'היה היה' היו מאוד מקוריים.
וכן, "היו".
היום הם רק חלק מסיפורים של פעם.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
קיום הוא תנאי
הכרחי לחיים.
בוליביה. |
|
