|
רוצה לדבר, לספר,
ואין לי למי.
דמעותי כבר יבשו,
אבל נשארתי ביגוני.
|
מסתכלת שוב בעיניך,
מקווה למצוא איזה ניצוץ שיפציע,
כמו שחר בחיי החשוכים,
שאוכל להפסיק להעמיד פנים.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
הדף האחורי נשמע
יותר מדי
מפחיד.
משה זוכמיר
מדחיק זכרונות
ילדות טראומתיים |
|