[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי ארז בראל היוצרים המעריכים את ארז בר
יליד 70, איך שהזמן עובר. עדיין ילד מבפנים, אך בשל
מבחוץ. מחפש במה להוציא בה מחשבות שהעליתי על הכתב,
אל אור הזרקורים. קצת חושש, אך חושב שהגיע הזמן,
לשמוע את דעתכם הכנה. חלק מהשירים בוסר ואחרים יותר
בשלים, אבל כולם מבטאים תחנות בחיי, וסיכום של
חוויות תחושות מחשבות ורגשות.




לרשימת יצירות השירה החדשות
בדידות
פארק, בגינת הכלבים
את משחררת אותו לחפש אהבה.
הכלבה התורנית כבר מחכה לו שם -
הם תמיד בוגדות עם כלב אחר,

אהבה
היא מגישה לו כריך
בתוכו מרוחה אהבה
הוא מברך
אחר כך נוגס בשקט

כשירד הערב
ורוח החל לנשב
עמד זוג זקנים
על שפת הים
והחל לחשב.

יש לך לב פצוע
הוא נדקר במלחמת אהבה
שחיפשת בה
פינה קטנה
שמותר בה לחלום.

אהבה
מכתב שלוח
ובתוכו מילות אהבה,
שכתב מחזר.
כמו עלה שנאסף עם הרוח
ולא יודע
היכן ומתי ייעצר.

הרהור
אמצע החיים
בבית קפה.
הרבה בוץ בקרקעית
ואפר של חלומות.

אריחי ילדותי קורסים
יחד עם כל אדם שהולך
ומשאיר שקע בלב.

את אשה וילדה
באותה המידה.
אני נבוך מכך
ומתפלא,

המזל שלך,
מתעתע.
את מחפשת אותו,
בתחתית ספלי קפה,
ו

מיטה וצלב מעליה,
נזירות בצבעי לבן.
אנשים בסוף הדרך,
הדרך לאלוהים עוברת מכאן.

רבה פתיונות מושלכים
אל הים
והים איננו מלא.
תמיד נלכד פתי
נוסף,
שהשקר
בחכתו יעלה.

אנשים מטיחים האשמות
והאשמות מחפשות כתובת
המזבח נערך לכפרות
והעשן שהועלה
ממתין רק לתקרובת

הרהור
אולי כדאי להקשיב לשני,
במקום לשלוח הודעות,
ולהתחבא מאחורי
מכשירים מדור שלישי

הרהור
נהרות שוצפים מים
ונותנים לנו את נוזל החיים,
אך אנו בני האדם
לא תמיד יודעים
עד כמה הם יפים.

הניחו ליונה
היא לא תביא
את ענף הזית במקומכם.

בסתם חול של יום
חג בלב,
כשאוהב עד כאב

שתי דמויות לאורך ים,
השמש שוקעת לאיטה.
גאות דוחקת שפל
לשולי ההכרה

שכול
צפירה שמלחינה כאב
עמוק
זר אדום על הקבר
צועק
מבין אלפי מילים
רדודות

לאן נעלם החיוך
בתוך לילה
שמכבה את השקרים
או שאולי התפתית להאמין
שבחושך כל השקרים לבנים.

נסקת כנפיים,
ושכחת לשוב חזרה.
המשכת במסע
עצמאי לשמיים,

הלכתי לישון
ושמתי את חלומותייך מתחת לכר.
אולי אחלום אחד מהם,
מקווה שתגידי מותר.

וכשהשתחררו מטוסי המיראז'
ממטען הפצצות,
שהעיק על קיבתם,
תם הסרט
והמציאות המשיכה בהקרנה
ליעד הבא.

נודד ומתנדנד
בתוך תעלות הגוף
הוא מחפש שווי משקל
ואחיזה בחושים

יש שם ים
וקוראים לו ים המוות
אך האמת,
שיש בו הרבה חיים.

תחושתי
אני מצמיח כנפיים
בגוף טעון געגועים
נע במבוך של
שבילי זכרונות
מצהיבים.

ש איש שקוראים לו כולם.
כולם הולך בדרך
שמשתנה בכל יום
ומחליף בגדים

מהצבע הגזרה
או סתם בלי סיבה.

אהבה
תראה מזח תשמע אותנו,
כמו מלח במים
שבועת אוהבים.
אם רק תבחין בדמעות שבעיניים,
תדע שגם אנחנו לפעמים טובעים.

מזרח ברלין
ברכבת
שני זקנים יושבים
אחד מול השני.

אלגוריה
מטוס קרב
בליבו של
שדה פרחים
מניף דגל לבן
בפני צבא אדום
שפורח מתוך
אדמת אביב

זכרונות
תמימות של ילדים
שחלפה בין
משחקי מחבואים
קמטים עקשניים בפנים

בחדר בו ישב,
פרטה גיטרה
מנגינה לגעגוע.
היא נישאת,

געגוע
באניות שנכנסות לנמל
אני צופה
דרך משקפי שמש
שמסננות קרינה

ספה אדומה
מונחת
בליבו של פקק
המשתרך לאיטו

החיקוי המושלם ביותר
יישאר חיקוי
כי מקור יש רק אחד.

עובדת זרה,
בארץ זרה.
הביאה איתה
צרור בגדים,

השתקפות ענני הנוצה
בתום לבן מחטא
על המים,
נשאת בגאות הגלים

אהבה
עין טובה
לב רחב
ומבט
אש בשדה קוצים

עצב
רחוק ענן גשם
קטן
מזכיר לי שלא הכל ורוד
ובחיים

הגות
שני פחדים,
נפגשים באמצע החיים.
ממיסים את עצמם,
בפני האמת.

אדי האלכוהול,
הנידפים מהבל פי החם,
נטלו עימם שאריות אחרונות,
של פיכחון ישן.

המדים המקופלים
מגוהצים וממתינים בהקשב מתוח
לפקודתך,
שתבוא ותלבש את החיים היפים
שחיכו רק לך.

תחושתי
גם מטוס
שמתגבר על חוקי המשיכה
לא יכול לעצור כיסי רגשות
שהולמים בחוזקה
על קירות הלב.

לרגע של חסד
מנחם בדרכו
הייתי נותן הרבה

הגות
קו השבר
של הלב.
מצדו האחד שונא
מעברו השני אוהב.

אימפרסיוניסטית
בתוך חושך
שנדקר בחזהו
בלהבים חדים
של אור
בוקר מקיץ מחלום
וזורח

ריח בושם עמום
שנותר במעלית הישנה
הזכיר לי אותך
כמו את הכאב על לכתך

מקום
בחוץ חורף,
מעליי מעיל עבה
ובתוכי
משהו מתחמם
ומתבשל לאטו.

שישי,
שעת בין הערביים.
אחרוני הקונים מתפזרים.
אחריהם נאספים
מלקטי שאריות אוכל,

כשסיימתי לכתוב את השיר
פיזרתי מעל בתיו
אבקת סוכר
כדי להמתיק את העצב
שתפח יתר על המידה.

שקט בבית העלמין,
רק קדיש בודד נשמע
ליד מצבת אבן
שדמעות שוטפות את האותיות

בדידות
שתי דמעות
בודדות
נשרו לרציף העץ
ובכו

לילד שניגב דמעותיו
לא נותרו עוד ממחטות.
את הלוחם שחזר מן הקרב
מעטרים אותות וצלקות.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
זוגיות
בדרכון שלך
יש כבר הרבה חותמות אהבה
שנשכחו
ואחרות
עם דיו טרי
ספוג בדמעות
שטרם דהו.




לו הייתי לחבל
תליה מיועד
או באש גהינום
ישרפוני לעד
ישבן על ספה?
שלולית על
רצפה?
אבל רק לא כתב
ראש1



זוזו לסטרי,
פילולוג
ומשור(ר)


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/ErezBar
יוצר מס' 61377. בבמה מאז 23/4/06 7:55

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לארז בר
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה