|
הייתה הרגשה באוויר כאילו כל העולם מקשיב לי מנגן. ופתאום,
התחלתי לשיר. הפתעתי את עצמי, איך אני מכיר וזוכר את המילים,
איך אני מדייק בשירה. כולה פעם ראשונה שאני מנגן את השיר הזה.
|
את מתעוררת ומתגלגלת לכיווני. לשנייה, מבט בעיניים ואת מחייכת,
ואז ההבעה מתחלפת. את מחבקת אותי חיבוק של ייאוש ואני ממלמל
כמה מילות התנצלות עם הקול בוקר שלי, הנמוך באוקטבה.
|
יזכור עם ישראל לקום במהירות ולעמוד עם הידיים מאחורי הגב
והראש מורכן, עד תום הצפירה.
יזכור עם ישראל לשבת בשקט, לשמוע את השירים ולבהות בריקודים.
|
צללים חשוכים מכרסמים לאטם
בשקט נפשי שדועך
אבל אל תלך
|
בלילה הבא
אלך לישון לבד
בלי מגע
בלי גוף שוכב ליד
|
ליבי הבודד את בכיו לא אשמע
בדום הוא יצעק ובחרש ידמע.
את לא רחוקה אבל גם לא קרובה
זה לא געגוע, זו אש האהבה
|
לא, זה לא שיר עצוב.
ולא, זה גם לא שיר חשוב.
|
ברום הרקיע שמש עומדת
שולחת אליי פעם אור פעם צל
|
השקיעה כה יפה כשהבירה צוננת,
המנגינה עודה מתנגנת.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מה שלא הורג
אותך, מטיל בך
מומים קשים...
(המוצון מתגאה
בידע שלו
ברפואה) |
|
