צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

בחנתי עצמי שעה במראה לפני שיצאתי, ניסיתי לשדר מראה אחר,
כאילו הכל בי השתנה בתקופה שלא הייתה. מידה פחות במכנס,
משקפיים חדשות, גופייה שאולי גורמת לי להראות קצת יותר יפה,
השיער שמונח בפוזיציה אחרת. מעין רצון שתסתכל, ותדע. הסתדרתי
בלעדיה.

אחרי חודשיים בחוות הכשרה חזרתי באחד מסופי השבוע לכפר סבא.
עוד מבעוד מועד דיברתי עם חבריי מהתיכון על כך שניפגש, מאחר
שלא התראינו זמן רב. הם אספו אותי עפ"י התכנון בשעה 10 מביתי,
ונסענו כהרגלנו לבית קפה.

כי אחרת מהי משמעות המשחק?
אם ניתן להשיב את הקלף שנזרק?

עוד נגיעה רכה שלו, עוד לטיפה,
והצמרמורת את כל גופי מרעידה.
והוא אומר לי שאותי הוא אוהב,
והגוף שלו אל שלי מתקרב.

אי בודד, שקט, שלווה.
הכלום, האין.
זה מה שיש.
אין מחשבות, אין דעות, אין פחדים.

התבוננתי בקופסה,
בכוכבים הצבעוניים שישבו בה, לא משמיעים קול
וחשבתי.
חשבתי לעצמי כמה הייתי רוצה להיות כוכב.

כל כך הרבה אנשים ברחוב.
פונקציות מהלכות.

נניח ויום אחד מגיע אליכם אדם ומושיט לכם מפתח.
הוא טוען שיש דלת שאותה פותח המפתח והיא מובילה אל האושר.
הוא אפילו מוכן להראות לכם איפה היא.

תעברו בדלת?

כולם אומרים שהחיים יפים.
לי יש כמה ספקות.

גם מחר אקום ואשתדל להיות מאושרת ככל שאוכל למרות שבפנים לא
ארגיש שמחה כלל. ואולי באמת יהיו רגעים של שמחה, זה ברור שכל
היום ארגיש עייפה, ואומר לעצמי שהלילה אני אישן כמו שצריך. אבל
אז תשקע השמש, יבוא השקט, יחזרו המחשבות ושוב אשקע...אשקע
ברחמים עצמיים...