|
היא שלחה יד, מלטפת בתחילה, בנסיון לגרום למבטי לפגוש את שלה,
וגילתה לתדהמה, שאני מתנגד. צחקוק של מבוכה. פנים מתקדרות.
- אתה מוכן להסתכל לי בעיניים?
|
אני שלך
יותר ממה שאת חושבת
יותר משנדמה לך
שרשאית את לבקש
|
כשאומר לך
אני אוהב אותך
הכוכבים יאירו
הרוח תלטף
|
ולרוב
השינאה אצלי
באה מהתחת
|
לאט את
מפשיטה
מקלפת מעלי את
המילים הקשות ש
טוויתי לי
|
אך תיכף שקטתי מולך
טתיס בדמות בת אדם
רוך ורוגע הבאת על הים
וצפריר מנשב בנועך
|
אין אוקיינוס לשתוף את הידיים
את פני המעוותות לא אחביא
בעליה בתוך תמונה כמוסה
|
כששמעתי
את הסירנות מזייפות
וידעתי
כי איתקה חרבה
ופנלופי
|
אחוז טירוף
ומזוגג עיניים אתה
חותך את האויר סביבי
מלא אימה
אברותיך מקציפות
אדוות דקות
מול גופי המיוזע
|
דרוש אנס
גדול וחזק
שיקרע אותי
מבפנים אל החוץ
|
מצחיק
איך מקבץ
חסר משמעות של חומר
דוחק את כל ההרהורים
|
בעיניים אוקלידיות
הייתי בזוי -
מין הכלאה בין כאוס
לחרא של תינוק
שזה עתה נולד
|
איך אפשר להקריב
ספקות בריאים
בשביל להרוויח
הקרבה
|
הייתי לי ג'נה ג'יימסון הלילה
בלי יומרה
פישקתי לעולם את הבסיס המהביל
שאני
|
שורש האף פצה פה
משיח לזוית העין
דברים מרים
|
קשה להיות אטד
במיוחד ליותם
וגם בעמדי זקוף על גבעה
רוחי עודנה שפלה
כרוחו של אטד נבזה ונרגן
|
מול ראי
מול ראי
עיניים תמהות
תודעה רודפת
אחר זנבה
מול בבואה
|
הכאב אינו נמוג
מפני שפה זרה
גם כשלשמיים
צבע אחר
|
אני עובר
האומה
בתוך רחם
בטון
|
מ ו ח צ ת
בין שיניים
ח ז ק ו ת
|
הרבה קירות הקמתם
בתים לבני חזות
להסתיר מעין זר את הכביסה
המלוכלכת
|
איזה כושר הדחקה
עילאי
דרוש כדי לקרוא לילד
שטרם למד לאום והקרבה מהם
אכזר?
|
אני אדיפוס
רוצה להתרפק עלייך
לשקוע בתוכך
כמו ספה רכה
|
באינסוף הנפח
השומם
ישנה אחווה של
חללים?
|
את מאזינה לטורי איימוס
מציירת את העולם
ברישומים כהים
של עצב נשי קטן
|
והזמן שחולף
וחיים, ושמים
לא מכהים
את חדות חסרונך
|
בפורמט אחר
של קיום
תמרות עינייך
מסתלסלות מולי
|
רועדות
על הקרקעית הבוערת
נמשכות זו-אל-זו
בכוח הטבע
מחפשות
על הקרקעית הבוערת
עצמן ובשרן
|
ואת, לבסוף
לא התברכת
בטשטוש החושים,
בארעיות הכאב
לנצח נידונת
חדה וצלולה
מול זיכרון ברור וצורב
|
אמרי לי
לא
עד שאהיה
מלא ב
|
גרוס ופצוץ
את מרכבך שלית
כת ציבלון
או גבת מעוכה
|
זה שהפסקתי להשתוקק
לא אומר
שנפרדתי מהאובססיה
|
להבין את מה שאתם
את והרגע
אוצרים לי
אני רוצה
|
להעביר איתה לילה ארוך. לדבר מעומק הלב. לפרוש מרבד ארוך של
מילים עמוקות, להתיז עליה טיפות זעירות של עצב מהאוקיינוס
העגמומי שרובץ בפנים. לדבר הרבה על עצמך. בנימה אישית שלא
מסגירה הרבה. להשליך תובנה מרירה על חייך, ולקנח במשפט ילדותי
מחויך.
|
הי, אני טיפוס דיכאוני! תראו איך אני מעסיק את עצמי. יושב על
הרצפה מאחורי דלת נעולה משחק עם אולר שוויצרי. בהתחלה העור
נהיה כולו רגיש, כמו קצה של זין. כל נגיעה מצמררת. חתיכת שיפור
יחסית לכלום הקבוע.
|
אתה כותב כדי להיות מגניב. כדי שילדים בני שבע-עשרה בכיכר
דיזינגוף יחשבו שאתה מגניב. כדי שאותם ילדים יצטטו אותך כדי
לגרום לילדות בנות שש-עשרה עם פירס בפופיק לחשוב שהם מגניבים.
|
אולי אין זה עניין של אומץ - אולי הוא בכלל לא רוצה? אפשר
לעשות אותה בעצם פחות סקסית, פחות חלום רטוב - ככה ההיסוס יהיה
יותר אמין, וככה יהיה לי יותר קל להתחבר אליו. בסופו של דבר,
יכול להיות שהחברה מכתיבה לו שהוא צריך להיות איתה עכשיו.
|
מצד אחד, מומחים יאמרו, סימן איום הוא מונולוג מול הסרעפת.
|
ראשי הסתחרר ממנת-יתר של סרקזם. לא יכולתי שלא לדמיין את סבא
שלי אומר משפט ברוסית של תחילת המאה הקודמת, ומתרגם: "מה שלא
נכנס דרך הראש, נכנס דרך התחת". היכולה ההיסטוריה להידרדר נמוך
יותר מזה?
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מה דעתך לקחת
קצת עפר ולעצב
אותו בצלמך?
הקופירייטר של
אלוהים מחלטר
בייעוץ לאותו
אחד |
|
