|
התחשק לי ללכת לשבת לידה, לפתוח בעדינות את כפתורי חולצתה,
להסיר ממנה את המדים הקשיחים, רק בכדי לגלות עוד שכבה של גופיה
לבנה מתחת ולהתאכזב...
|
היא הייתה יכולה להיות שם ולראות את הכול
לנסוע רחוק ולהגיע עד לנקודה שלו
להסתכל לו בפנים ולשמוע לא דרך קו
|
לרוץ הכי רחוק זה לא תמיד נכון
רציתי לשכוח אותך מהזיכרון
לא להרגיש אותך בפעמים שהלב פעם המון
|
כמה הכול לא אומר לי כלום
הכול איבד תוכן ומשמעות
איבד סיבה ומהות
|
במוות אין את ייסורי הלב
בהם הלב נאבק בעצמו עם עצמו
ואין פנים מוכרות להיזכר בהן
לראות את מה שנמוג מתוכו.
|
אוויר היא זקוקה לנשימה
אין לה אפילו לאן להביט
עיניה כמעט ויבשו מדמעות
היא מרגישה כמה מחניק.
|
אתה לי אוסף של מילים
במחברות השירה שלי,
אהבתך כאותיות הבודדות
|
הדלת נשארה שם פתוחה
הרוח נכנסה דרך הפתח שלה בכל הכוח
|
אף פעם לא פגשתי בחלום
ככה אחרי שיוצאים מהמיטה
ומתכוננים לעוד יום
|
עלינו השירה פסחה
הותירה מקום רק לתיאורי הצללים
|
אתה במרחק של שיחת טלפון
אבל מה שאני רוצה זה פנים מול פנים
כי אני לא יודעת מה להגיד לך
אתה רק תרגיש את הייאוש בקול השביר
|
הייתי אומרת שהייתי עושה את הכול
כדי להיות איתך
אבל אני יודעת שזה לא נכון
הייתי נותנת את כולי
|
אף פעם לא אהבנו באמת
זה היה כמו משחק תשבץ
לנסות לפתור לעצמנו איזו שאלה
לחבר אותיות לצירוף מילה
אולי זה יצא בכל זאת אהבה
אבל זה לא התחבר
|
היית בועט בי
אלו היו פעימות של הלב
זה הרגיש נהדר וכואב.
הייתה הידיעה הזאת מאחורי הראש
|
זה המרחק שהפריד בינינו
ואולי חוסר הכנות
לא היינו שלמים עם עצמנו
לגבי מה שהולך לקרות
|
כל הקולות בראשי
מספרים לי על כל הקלות שלך
להתנתק ממני ולהמשיך הלאה,
|
אני יודעת שאנחנו שנינו
שני עולמות שונים
שכנראה אף פעם לא יפגשו
|
כאב בגוף יכול לעלות זיכרונות
אך זיכרונות יכולים מעט מאוד לעלות כאב בגוף
יש אז רק את ידיעת הכאב
ואפילו לא משהו שקרוב לתחושה שלו.
|
אולי עיניו יצליחו להשכיח לי את עיניך שלך
עיניו כחולות-תכולות, תכלת שאפשר לטבוע בו
אבל לא להיאבד
|
כשהלכתי ממך, ביקשתי לחזק את עצמי
להיות אחרת, להעצים את הנפש
חשבתי שאשיג כוחות חדשים
אם אוותר על מה שלו אני הכי זקוקה
|
כאב לי ולא היית שם
נותר לי רק להתגעגע למה שהיה
בינינו כל הדברים אבדו לעד
|
אני רוצה להיות לבד בלילה
ושהכול יישאר כך חשוך
להקל על העיניים הדואבות
לבד הלילה אחלום עליך שוב
|
בסוף אתן את כל השירים לך
אכתוב שכולם שייכים לך
ואתה יכול לעשות בהם מה שתרצה
אפילו לשרוף אותם
כמו ששרפת את לבי.
|
אל תגיד שאתה הולך
תגיד שאתה לא יודע
ובלבד שלא תחליט
|
כתבתי לך מכתב
בסתר
לבי לא עמד בכך
בכיתי
|
עוד מעט והשמים יתכסו
בהמוני סיכות קטנות דוקרות
ובאמצע היום כשאף אחד
לא באמת יצפה לכך
העננים ימטירו אותן בחזקה
וזה יכאב לכולם.
|
תקרא לי כשתחליט לומר לי את המילים הנכונות
שתדע לבטח שאני זאת האחת מכל האחרות
שלא יהיו יותר ספקות
ולא תרגיש צורך ללכת לחפש
|
כנראה כשהמציאות כואבת מדיי
קובעים שאין מציאות
וכואבים את האובדן
|
אולי אסתפק לי בכך שפעם אהבת אותי
ואמשיך לדמות לי שאתה אוהב אותי לנצח
כן זה מספיק לתחושה הפנימית
לדעת שפעם אהבת ולדמות שזה לתמיד.
|
בסוף אני אפסיק לאהוב אותך
רק אחרי שלא אוכל עוד להיאחז ברגש
לא תהייה שום סיבה אחרת
|
הוא אחר, שונה, מיוחד
אבל עמוס במחשבות
|
אם אגיד עכשיו שונאת או אוהבת
זה יישמע לי אותו הדבר
וזהו מצב שלא ייאמן.
|
אני חלום של אף אחד
לא משהו בלתי מושג
עוד נפש פזורה מהלכת
אין בי קוים ישרים
|
חייבים לוותר, אמרתי
רק כך האהבה תישאר
חייבים לוותר, ידעתי
והלכתי ממך בכאב.
|
שוב שואלת אותך אהובי הרחוק
מה קרה? ואיני מקבלת תשובה
|
אנחנו מפנים אחד לעבר השנייה
סימני שאלה
|
חלמתי שאני מגיעה אליך
למקום בו אתה גר
היינו שם עם כל משפחתך
ישובים סביב שולחן הסעודה
ישבת רחוק ממני
|
לבי כנראה יאחז לנצח בדמותך
למרות שבינתיים גופי יעשה כל מיני דברים.
לפעמים יש מעשים שאין להם הסבר
|
פרידה אחרונה
הסתכלות בשעון
פעימות של לב מאוכזב
|
קוראת אני מילים
ומייד עלי לכתוב לך
על השעות הבודדות
|
האהבה שלך נשכחת
ממני וגם ממך
היא תהיה לנו לזיכרון
ויותר לשכחה
היא תראה אחרת בחלוף הזמן
תאבד מצורתה.
|
איך שאני משתוקקת שתהיי פה
אוכלת את עצמי כל לילה
הדמעות לא מצליחות להימנע
|
הילדה הזאת פעם תחצה את האור באדום
היא תביט עם ראשה למעלה למרום
השמיים לא יראו לה עוד כמפלט
אלא כגבול שגם אותו אפשר לחצות.
|
אוסף שברי אותיות
להרכיב מהן משפט אחד בודד
שיאמר את הכול.
|
הפחד שלי שהוא יאהב אותה יותר
שהיא תגרום לו להבין שמה שהיה בינינו
בכלל לא היה הדבר שהוא חשב
|
הלטיפות שלך הן הכול בשבילי
כשאתה נוגע בי ואני איתך
נדמה שזה כל מה שיש
ואין עולם אחר בחוץ,
|
גורלי לכתוב אבל נגמרו לי המילים
היה בי הרבה מקום אותך להכיל
|
זמן רב לא כתבתי
כי לקחת אותי
לא נתת לי לחזור למקומי
ואני לעצמי גם לא אפשרתי
|
אני אוהבת אותך
אבל לא יודעת מה זאת האהבה הזאת
אם זה צער על מה שאבד
או תקווה למה שישוב.
האהבה חזקה אבל לא דיה
|
אני מנצחת את שאר הספקות והולכת
להגיד לך שאני לא יכולה יותר
ניסיתי בכל הימים והחודשים
|
אני אוהבת את צבע השמים
אפשר לדבר עליו ללא הפסק
להביט למעלה ולתאר כל פיסה
כל ענן וכל משב של רוח
להרגיש כנועה לתחושה
להתמסר לתנועה המשתנה.
|
לשמר משהו שאי אפשר לשמר
אלא רק במילים
וידוע כבר שמילים הן ריקות
הן כמו החלל הזה בלב
שגם מתמלא
אבל אי אפשר לומר במה
|
כשיהיה לי זמן אחשוב עליך
נתמזג בתמונה מושלמת של כחול
שמים וים, השמש שקעה בעמוק
וארגיש רעידות קטנות של פחד
|
מכל המילים שכתבתי לך ועליך
נשארו כעת פיסות נייר
ידיים מלאות אבק של דף מפורר
ניסיון להרגיש ולראות את מה שנקרע.
|
מהרהרת אני בכל אלה שאהבתי
האומנם היה לבי אהבם?
ואומרת לעצמי מה לי כאלה מחשבות
שהרי לבי יצא אליהם בכל יום.
|
מה זה משנה אם הכול בסדר
על פני השטח זה נראה אותו דבר.
מזה משנה אם שתיתי או לא
|
אתה רוצה שאגיד לך מה אני מרגישה
מה אני חושבת, כביכול מסתירה
מצד אחד אתה אומר שאתה קורא לי הכול בעיניים
מצד שני אתה מביט בי במבט מבולבל, רציני
מפחיד אותי בעמקי נשמתי
|
כמה כואב זה לשכוח
פעולה שעל פניה לא דורשת דבר
|
בסיפור אחד יש אלף מילים, ויותר
לסיפור שלנו נגמרו המילים
ביום בו החלטת לוותר
כבר לא שמעתי כשקראת לי בשמי
|
עברה שנה מאז שהכרנו
וכעת איננו מכירים עוד.
עברה שנה מאז שאהבנו
וכעת איננו יודעים עוד.
|
כי עלייך אני חושבת
אותך אני רוצה
|
במסעדה הרחוקה בבאר שבע
שאיני זוכרת כעת מה היה שמה
עמדנו מחוצה לה רגעים ארוכים
|
עשיתי דרך
עברתי במדבר בדרך אליך
השמש שם שקעה
הגעתי בחשכה
|
זה כמה חודשים שאני עסוקה בפרויקט
מאז שהלכת אני מנסה לכתוב כמה שיותר
זה לא בדיוק לנסות אלא יותר פשוט קורה
כי יש כל כך הרבה בפנים שלא עובר.
|
להיפרד ממך
זה לאכול את הלב
|
ואוכל להגיד חיכיתי לך
חיכיתי רק לך
|
עדיף שלא נראה לעולם
את מה שלא יכולנו להיות
לא הצלחנו להחזיק ביחד
|
נקלעתי לרשת שלך,
הסתבכתי בה בקשרים סבוכים,
שלא ידעתי איך לצאת מהם,
|
אתה חלק בחיי שלא נוצל עד תום
שנצח לא היה מספיק לי מאהבתו
ויתור שלא רציתי שיבואו
|
כמה הייתי רוצה שתוותר לי
תעשה מה שאני לא יכולה לעשות לעצמי
אל תריב איתי על כל דבר, תחכה ותקשיב
אולי תביט לתוך עיניי
|
משהו לופת חזק בגרון
געגוע שנעלם בתהום הנשייה
וכעת שב להעיק על בית החזה
|
בשני אנשים יש כל כך הרבה עומקים
שיכולים להספיק לכל החיים
אבל לוקח זמן לקלף את השכבות.
שני אנשים יכולים לעמוד שם
|
היו לי שמים בצבע בוהק
אבל ויתרתי עליהם
הסטתי את מבטי ועצמתי עיניי
חלמתי שאתה חוזר.
|
חשבתי שאני יודעת עלייך הכל
חשבתי שאני קוראת אותך כמו ספר פתוח
|
עייפה מידיי בשביל לשאול אותך
את כל השאלות שרציתי
|
אפשר לפשט את הדברים
אפשר להגיד שאתה פשוט בחור לא בוגר
בחור צעיר שמחפש יותר
שמחפש עוד ולא מסתפק בקיים
|
זו חולשה משונה שעוטפת
בנסיעה ברכבת לילית
בקרון ריק מאנשים
ומלא במחשבות על נסיעות קודמות
ליעדים שהובילו לפנים מוכרות.
|
דרך אלף מדורות בוערות עברתי
בגידות כבר ידעתי
סבל מוזר מתמשך
חום שזועק להשתחרר
מגוף מתוסכל מתבגר.
|
כבר מזמן ידעתי שהרגע הזה יבוא
שהאהבה שלנו תהפוך לכלום
ואתה לא תסתכל לאחור.
|
מן השתיקה הממושכת
אני מבינה שהצלחת להמשיך הלאה
ואכן כך גם אני בלית ברירה.
אילו רק היה ניתן לצלוח בקלות את הלילה
|
אל תלעג לי שאני לבד
שאני עוד אוהבת אותך
ואיני מצליחה לתת משמעות למילים.
|
כשהיינו פה רק שנינו זה עבד
ואז נפלו להם כתמים של צבע
וזה אבד.
|
אהבתנו נשרפה בשלכת
העלים דקרו בה
ואחר התפוררו עליה וכיסו אותה
|
רק לך אני מחכה אהובתי הרחוקה
אני יודע שאת יודעת שאני איתה
אבל האמת גועשת בפנים
אני עדיין מחזיק בך, את דמותך בלבי
|
על לבי דברים רבים שלא יצא לי לומר
חלקית הסתרתי וחלקית לא יכולתי בכלל
המילים עמדו לצאת אך לפני שהספקתי
כל מה שבינינו התפרק והתפורר
|
אל תתנו לו לבלבל אתכם
אל תתנו לו.
|
אבל היה זה רק עבר
שסופו תמיד להיגמר בצורה זו או אחרת
בטעם מר שהתחלף ממתוק
|
אינך קורא לי לשוב אליך
לא מחפש את הדרך חזרה אליי
להשיב אליך את לבי
לראות דרכו את נשמתי
לקרוא אותה ומתוכה לגעת בי
|
אפשר להרגיש דברים בו-זמנית
כל מיני חלקים שעוברים ומתחברים
או משנים כיוון אחד נגד השני
הופכים את הכול מבפנים.
|
על כל פנים הכול בסדר
אצא לי שוב אל המרפסת
אשאף אויר
כה לא נקי
|
החיים מתחוללים אצלי בחלומות
מאז תמיד היו לי הזיות
בצלי עצים ראיתי צלליות
על פני הארץ מצאתי צורות
|
הנה הזמן לקח אותך ממני
הנה אין בי שום רצון להמשיך הלאה
להתגבר על העבר הישן והטוב.
הנה המרחק שגבר עלינו
מתנשא אל-על מעלינו
מאפיל צל על דמותנו
|
יום אחד אוכל להסתכל עליך
ולא לדעת דבר ממה שהיה לנו
לא אזכור איך לשוננו התאחדו בנשיקה
שהייתה התחלה של משהו מופלא ונורא.
|
השמיים גבהו מעלינו
והעולם נהייה כה גדול
|
מספיק לי שאהבת אותי לו לרגע
ואת זה אקח לעד.
אשמור בזיכרוני את מבט עיניך
|
ככל שאני מביטה לאחור
אני רואה את כל השקרים שסיפרת לי
שיכולתי אז להתעלם מהם בקלות
לא רציתי לריב על מה שלא אומר דבר
|
על ספסל באמצע-דרך היא תמצא לך מנוחה
תעביר את עיניה בדממה על פני החשיכה
היא כבר שכחה מאין באה ולאן הלכה
ובכל זאת היא רחוקה מלהיות אבודה.
|
עומדת ומדמיינת שאני נושמת אותך עוד פעם אחת
פוקחת עיניי ומכאיב שאתה לא באמת מולי
ונושמת רק אוויר ריק שמלא בנשימותיי.
|
בחדר שלך היו עיגולי אור על התקרה
השמש לא חדרה מבעד לתריסים
הייתה אווירה של סוף שנה או פרידה ממישהו קרוב
משהו בך השתנה ואני לא ידעתי מה לחשוב.
|
חשבתי שיש לי אולי עוד משהו להגיד לך
ואולי אני צריכה בכלל לכתוב
אפילו רק ברישול עדיף מגמגום.
אז אני אכתוב שאתה חסר לי
|
כשתעלם כל האופוריה שאנחנו שרויים בה
ישאר ענן גדול, ריק
|
הלילה יורד עלינו
על כל אחד במקום שונה
|
האחד שאיבדתי
האחד שהכרתי
זה היית אתה
זה שבא ונגע בי.
|
"יש לך מחלה בריאה"
אמר האיש האחד לשני.
הם ישבו יחד באוטובוס
נוסעים בדרך לאיכילוב
|
זוכרת שנתתי לך לגלות בי משהו
ואיך ניצלת את זה כנגדי
פרטת על מיתרים בלבי
נקרעו והפרו שלוותי
לחן צורם התנגן ברקע
העיר אותי מחלומי
|
שאהבנו פעם זה לא היה לנצח
היה זה רק לאותו רגע
עד אותו הרגע ומאותו הרגע
נשמנו עמוק והלכנו רחוק
|
הלוואי והיית קורא את נשמתי
היית רואה את שמך כתוב שם בגדול
כל השאר הוא רקע
וחלל שאתה אמור למלא
|
הזמנים השתנו
ואתה כבר לא רוצה אותי
אתה רוצה ממני
|
אני לא רוצה כלום
אני לא רוצה משהו
רק רוצה שתהייה פה בסוף היום
שיהיה בינינו משהו ולא כלום.
|
ובסוף כשזה נגמר
הלבד נופל עלייך
כמו אבן כבדה בתוך הלב
|
הלב מכרסם לאט, שוב ושוב בכל המחשבות
ככה מתפוררים לי כל הזיכרונות בין האצבעות.
רצתי הרבה כדי להשיג ולהגיע לאן שהגעתי
נשארתי חסרת נשימה, הרצפה נשמטה לי.
|
את הימים האלה אף אחד לא יחשיב לנו
כלום לא יזכור שהיינו שנינו
|
שרשרת שירים שוברת
עם ראש מורכן יושבת
אל שולחן עליו מונחת מחברת
שרשרת שירים חודרת
|
אתה יודע מה לעשות, אתה יודע מה לומר
אתה יודע שאני אוהבת אותך
|
אתה וודאי שוכב עכשיו על המיטה
שעת לילה מאוחרת מבעד לחלונך
לאחר שעייפת לשבת אל המחברת
הוצאת מידך את הספ
|
אי אפשר לספר לה הרבה דברים
אבל היא בכל זאת חברה
קשה להגיד לה כל מיני מילים
כי נדמה שהיא פשוט לא מבינה.
|
הזמן הוא שלי עכשיו
כמו משחק
יש לי המון
ומהעבר מעט
רק זיכרונות
צורבים, דואבים
ואין לי מה לעשות בו
|
בחורף השני אחרי שעזבת
היה זה חורף קשה
אבל לא יותר מן השאר
|
נשארתי עם הזיכרונות
לשחזר ולממחזר
להיזכר להישאר
בעבר שכבר עבר.
|
אין בינינו אהבה
לא בכמויות שאני מחפשת
|
שרוצים להאמין במשהו מספיק, הוא תמיד יהיה קיים.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
בגן עדן תקבלו
72 בתולות
ובונוס: אבא
ערומקו!
אפרוח ורוד,
במבצע מיוחד
למחבלים
מתאבדים. |
|
