|
שתיקתם ביום ששברוני
העידה על הכל
שלחו נפשי הבורה
ראשי יופרד מעל גופו
|
עינייך חלביות לאחרונה
כשאת שוכבת לצידי
שותקת במיטה
|
ההיה או לא היה
חלום שבטי
אודות התחדשות
פראית מרוסנת
|
נפשי אמורה לצאת אל הים
או לחדול
לאמץ נשיות
או לחדור
אך היבשה לוטשת בי עינה היבשה
|
בתוך שקט מוחלט
של שלווה
דפיקה בדלת
(עורב?)
|
בין דמעותיך הזולגות
לבכייך המהוסה
|
רגש עולה בי במסה
לא מובנת
|
העפעפיים כבדים
העיניים נעצמות כחום היום
תחת אדי השמש הלוהטת
שאינה מחדשת דבר
|
העמסתי את החששות והפחדים
על גבי ויצאתי לדרך
|
יש לי שתי עיניים שרואות הכל
וגם כשאתה מטושטש -
אני רואה אותך
מכילה הכל
|
1. מדוזה מביטה בי
עם נחשי ראשה
הפכני לאבן -
את גופי
|
האושר הוא אך אשליה חולפת
כמוהו גם העצב
כמוהו גם התקווה.
|
יד מגששת באפילה
למצוא דמות מוכרת ליד
גוף חסר צורה בחושך
מוכר וידוע כל כך
|
בין אלפי רגעים ושניות
ביום יום הצפוף
הבלחות משמעות
שאינן מובילות לדבר
|
סירתי שטה לה
מעל תהום ללא תחתית
אל מול שקיעה אפורה - נוזלית
|
ליבי קטן
מלהכיל את העצב
הנורא המהדהד בראשי
|
אני אינני אומרת דבר
הולכת סחור סחור
ונעה מסביב לנקודה
אך אינני אומרת דבר
|
אולי האור דווקא
כן בא לי מן ההפקר
ואולי לא אכפת לי
שאופליה נפלה לירקון
|
אני זונה ושרמוטה
לפחות כך אמרו לי
פותחת רגליים לכל אחד
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
פולנים
ותימנים.
בסוף כולם
אוכלים קש |
|
