|
כשהכל נגמר, הוא ידע שכל חייו רדף אחרי רעיון שגוי.
אידיאולוגיה מוטעית, עטופה במסרים והטרמות שהחלו להציף אותו
כבר משהיה ברחם אימו ולא חדלו עד רגע זה ממש. אפילו המחשבות
שלו, החל להבין, לא היו באמת שלו.
|
הרופא לא יסתיר מבוכתו ולא יישיר מבט, כשיספר בקול חלוש על
העצם הזר שמצאו במוחי, ועל היממה האחרונה שנותרה לחיי.
|
בהירות הכרתית חדשה לגבי התפאורה הצעקנית אליה מתקבצים נהנתני
העולם, צעירים ומבוגרים כאחד; בירת העונג הבינלאומית. שעות
אחרונות באמסטרדם. פעם עשירית בערך, ואחרונה?
|
יש משהו בחלום, בציור עתיק שתלוי במוזיאון,
באהבה בלתי אפשרית.
אתה מביט עליהם מריחוק, מתבונן ביופי,
בעולם האוטונומי שקיומו לא תלוי בכלום.
|
שכן שום רגש אמיתי ומופשט, לא יכול להיאנס לצורה נוקשה אחת.
ושלל ההוויות אינו טבע, וסחף הלב אינו "אהבה".
והמילה "דיכאון", מוציאה את העושר שבכמיהה לחידלון.
|
השפתיים שלה השתלטו על מחשבותיו. דמיונו היה שבוי של היהלום
המלוטש, שהתהווה בקצה השפה התחתונה שלה. הוא ניסה למחוק את
הדימוי ממוחו, אך ללא תועלת. השפתיים הורודות האלה קיבעו משכנן
בזיכרון וסירבו בתוקף להתפנות.
|
כתבתי את זה לפני המון המון שנים- כשהייתי ילד, ברגע נדיר של
כנות. אבל רק השנה הצלחתי לאזור את האומץ ולזרוק את הבאנג
וגרורותיו אחרי 12 שנים של אובססיה הדוקה. (לתמיד?)
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
השתנה משהו
בסלוגן שלך
א ח ר י
השפצור של
מסנן הסלוגנים
?...
פנטום הבמה |
|
