|
כולם היו כל כך מאושרים. לבשתי שמלה שחורה עם גב חשוף, וכולם
אמרו לי שהיה לי ניצוץ בעיניים- בטח שהיה לי ניצוץ, חשבתי
עליו. חיכיתי שיבוא כי רציתי להשוויץ בו. ידעתי שהוא יהיה
מקסים, ואמא תבוא ותגיד לי איזה מציאה מצאתי וכמה שהיא גאה בי.
ידעתי שיאחר כי הוא
|
חיוך אחד, נשיקה, אהבה,
וכאב.
ככה זה היה כשאמרת שאתה אוהב.
|
פתחת את לבי,
ראית דברים שאף אדם לא ראה,
שמעת צלילים שאף אדם לא שמע,
אהבת אותי בצורה שאף אדם לא ידע.
|
באת כדי להראות לי את החיים
הפרחים שפורחים,
הלילות הכחולים
|
דמעה אחת שיורדת במורד הלחי
דמעה חמה
מלוחה
היא כואבת את הכאב
היא שומעת את הזעקה.
|
חלום רחוק,
אהבה נכזבת
פתאום הכל שחור
הכל מטושטש.
חלום רחוק,
יער שקט
שמיים כחולים,
שנינו יושבים ובוכים-
דמעות של געגועים.
|
התחנה האחרונה-
מוות.
הלחישה האחרונה-
בכי של האנשים.
הנגיעה האחרונה-
כאב האבדון.
|
אתה רוצה את סוד התמימות שנעלם,
אתה רוצה לחשוף את לבי-
את הסוד הפרטי שלי.
|
ואומרים שאלוהים שומר
ושאין מושיע אחר
ואנחנו פה מתמוטטים
מנסים עדיין לשמור על אחרים
ואתה יודע-
שהם לא רחוקים
מלהיות מצבה בעיר האבנים.
|
הצליל צרם באוזני,
קפצתי ולבי נאבד בגופי
והקווים לאט לאט ירדו
וכמעט לא עלו,
עד שהם נעצרו.
|
4 קירות וביניהם אני
הצללים נעלמים
ואתה נקבר בפנים
הקירות נסגרים
אנשים לוחצים
ואתה נסגר
מתכסה בשיכבה
של חמימות ריקה
|
קמתי היום מסיוט-
חלמתי שאתה חוזר...
ושוב מביט בי כמו פעם.
ושוב מחבק אותי כמו אז
ושוב לוחש לי מאוזני...
קראת לי מלאך שלי
סיפרת לי על כל התלאות שעברת
על איך שנפלת
על איך שכאבת
על איך שבכית
|
תחושת ריקנות מוזרה
ואין איש בסביבה
הם לא קיימים
הם שומעים ולא רואים
|
אלוהים,
אומרים שאתה האבא של כולם...
כי אם כן,
איך אתה יכול לקחת אותו ממני?
|
ויש עוד כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לך ואני לא יכולה כי
אתה לא תבין..אתה לא תרצה להבין.
ויש כל כך הרבה דמעות שרוצות לפרוץ ואני יודעת שאני לא יכולה
לתת להן לפרוץ לידך כי אתה לא תנגב אותן..אתה לא תבין.
|
ופגעת, ולבי נשבר ושוב אני מקשיבה לשיר וכועסת על עצמי, כי
הבטחתי, הכנתי את עצמי, כי אז ידעתי... אבל שכחתי...
שכחתי למה אתם מסוגלים לגרום, שכחתי שהזהירו אותי , שכחתי...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"תביא לי ביד."
מורה תמימה שלא
מבינה למה כולם
צוחקים. |
|
