|
שאני אדע שאני לא הפסיכית היחידה
שאוהבת הכל שרוף
הכל חרוך
הכל עצוב
שאני לא היחידה שאוהבת
אותך
|
רוצה אותך בכל ליבי
רוצה אותך
אבל אתה לא שלי
|
ציפורני מושחזות
אורבת לטרף הבא
מסתכלת
ולאט לאט
בשקט בשקט
מתקרבת
|
זה קרה יום אחד
יום אפור אחד
|
מסתכלת לתוך עיניו משהו מוכר
פניו....
|
ואם זה הוא?
ואם זה אתה?
למי אכפת?
|
בפינה בובת סמרטוטים ישנה,
אני מחבקת אותה,
חובקת בזיכרון ישן
שדה פרחים
כשטיח אדום,
פרוס למלך העומד להגיע.
הוא תמיד נראה לי גבוה...
|
"אתה מגעיל".
"גם את".
הנצחת הכאב בפסל לא ברור
"רוצה משהו?"
"אותו"
"לא שוב!"
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
להכניס אויר,
להוציא אויר.
בלונדה בהלם
נושמת, ובדרך
עוצרת לחשוב למה
בכלל צריך
לנשום, ומאחר
שהיא מגיעה
למסקנה שזה
מיותר לחלוטין
היא מפסיקה גם
עם זה. |
|
