|
ילידת 82', החלה לבקר קצת לפני אטלנטיס.
מנויה לחלימה בהקיץ.
חוותה התבגרות קשה ודרמטית הנחשפת על גבי דפים אלה.
בארכיון ניתן למצוא את השירים מתקופת התיכון והצבא.
ובדף היוצר שירים מהתקופה הנוכחית.
היום, אחרי שהבינה את הבדיחה
נהנית לחיות הפוך במקום בדיעבד
לא מפספסת אף מתקן בלונה פארק הזה...
החיים לא מבוזבזים
הם מתומצתים לרגע הזה של ההלוויה המושלמת
ואני הולכת להפתיע בגדול!
|
וכופים עצמם
ואונסים אותי לראות
שכל הכללים מתקיימים
שעה שנשברים
|
אדם מחפש פנימה
רואה את ליבו
מזרים דם ופועם
כאילו מעצמו
|
האם אדע אחרת - לא אדע עכשיו
אזקוף צוואר מול קהלך
לחפש דמותך
האם אכירך?
|
אני נוסע בקרוב ולא יודע אן
אם אחזור אל לבד
או שתהיי עוד כאן
כמו שהיית פעם לידי
לא הייתי כשהחלטת
לפרוח ביני לבין עצמי
|
בוא לא נדבר על אהבה
ראה בחוץ עכשיו
טיפות יורדות
והאוויר לח
|
כשהטילים בחוץ ישרקו אתה תקרע את חולצתי
ואני אתן לך עיטור של גבורה
|
מכר דמותי בכל העיר
עגולה ושותקת
נוגה ובוהקת
וחצי מחייכת
|
אז לכדתי אותו
הייתי חופשיה ומשוחררת
וצוחקת וצוחקת
|
הומה נפשי אליך
הומה נפשי
בכלות אהבתנו
ככלות אתך כוחי
|
מה תביא איתה גאות
עת ליל קרב
צדפים סגולים
צדפים כתומים
|
ציפורייך השילו נוצותיהן.
נראה לי שהן מתכווננות להתקבע
להנחיל צבעיהן העגומים
בתוך חיי.
|
אחות יקרה אל דאגה
פה הסירי כל הגנה
ואני אהיה לך קוץ
הדוקר כל תוקף
ואלחם קדימה ולא אתעייף
רק היי פה אתי
נוחי נוחי אחותי
|
בואי דלתי פתוחה לך כל עת שתחפצי
קפצי לידי דגדגי אצבעות
זרמים זרמים
ודחפי סלע גדול אל תהום רעיונות האוספת
חצאי משפטים ושורות
וממתינה לבואך המלכה שעמלה עבורי
|
אני גמישה כל כך גמישה
מוכרת כל איבר זוהר בזוהר נעורים
תמורת הערכה כנה לדעותיי החינניות
והם מתפעלים "כל כך בוגרת"
ואני מורידה חולצה
|
פותחת חלון
התחושה הזו מציפה
נוגעת בפניי
בצווארי
גולשת במורד בטני
אל תוך ירכי
המלאות מלאות של הבשלה
|
בזמן האחרון
(וזה קורה לי הרבה)
שאני מתכננת
ולא
מקיימת
|
מראות תלויות בחצרי
שברים שברים מאחות הן תמונה שלמה
לא מושלמת
ונוס ביופייה
|
אלו המילים יינתנו לצדקה
או על ספת היועצת
שתשפץ את ביתה
אלו המילים יהיו השה לעולה
קורבן הכאב והגדילה
|
ראו זאת כך
רואה אני את עצמי
כאשת חברה
פעלתנית ומעניינת
|
כדי שתבינו אותי
סוף סוף
מתחת לפני השטח
|
אפשרו לי להזיל דמעה
לנתח מצב,
להתעכב בחניה.
להתרוקן עם ירח
|
למכור חלומותיי
בעבור חופן של רוגע
טיולים במקומות קסומים
האם שם השקט?
|
משתדלת לכסות את הבור
ברגבים רגבים של אדמה
והם אינם נשמטים מידי
אלא עפים הלאה
הלאה
|
מה נפלאו מעשייך אלוהים
מה נפלאו ברואייך
צורותיך מהתלות לי במחשבתי
רגע אציץ ממנה פנימה
|
מזג אויר צהוב
של סופות קיץ חמות
המגוללות עימן
גם שירה מעין זו.
|
והוא כותב בלילות מילים
והם בטוחים שהיתה שם משמעות
נסתרת
והוא כותב דפים ריקים
|
זהו המלכוד. אינך יכולה בלי זה
יש לשלם מחיר בעד כך
לתת למשמורת, לחשוף, לחלוק בנטל
|
אעשה לי מצעד
מצעד העליבות
לכל אותן בנות
שלא מקשיבות לצו השעה
ולא הולכות למצעדי גאווה
ומעדיפות בתוכן
איבר רם
ולב חם
|
כולם ידעו שגם אם היית זועקת
אף אחד לא היה שומע
ורק השמיים מקשיבים לך בדממה
|
אתה קולף בפראות
וקורע
את עטיפת המתנה
המיוחלת
|
הוא יחלוף.
ויחפש מישהו קצת פחות
שלם
|
צריך לזכור זאת היום
לא להמתין למחר שיבוא
ולתת לי את כל התובנות
כשאני עוד פה
|
וכמו להביט בחצי תמונה
החצי השני תמיד מתדמיין מרהיב יותר
מה היה קורה אם...
|
ואם תרצי בתי, מעמד נחשב
ותנועה חופשית בין ארץ לארץ
היי רופאה או פוליטיקאית
(אך זכרי שמעמד יכול להשחית את הנפש)
|
בפגשכם אנשים שהכירוני
זכרו
ניצוצות
שאמרו אז הרבה
כשעוד היה להם ערך
(אפשר לגלות שהייתה בי נוסטלגיה יותר ממה שנראה)
|
והיא, מהשממה אומרת לי, תגיד לי שאתה אוהב אותי. נו, באמת,
ולזרוק הכל?! באמת שרציתי אבל לא הייתי מסוגל לשחרר את הלסת
מהנעילה, ובאמת שניסיתי, אני נשבע! אבל כבר היה מאוחר מדי, וכל
הילדים הפוטנציאלים שלי נזרקו לתוך הגומי המחורבן הזה.
|
אני מדמיינת אותו עומד עם התפילין קשורים לזרוע ולראש.
רואה כמה זה חשוב לו, שמחה שהוא מצא, שהוא מתמלא, שהוא יודע,
שהוא נזכר.
וחושבת על עצמי. זה לא קשור לאמונות שלי. יש לי דעה ברורה.
אני יודעת שזה לא עניין של דת, שזה עניין של דרך תקשורת.
|
ואני ממשיכה ומשחזרת ואיך דבר הוביל למשנהו
וקובעת לעיתים (ברגעים שאני מלאת השראה) שזה היה בורא עולם ולא
אחר שעיצב כל קימור וכל פסיק וכל דממה שבין המילים. וכל רווח
לבן בין אות לאות.
|
אני נכנסת לאותם אולמות מפוארים עטויי זימה, זיעה במפית
וצביעות מהוקצעת. אני קולפת בציפורניי את כל ציפויי הזהב שעל
הקירות, שורפת את כל שולחנותיהם המפוארים וכולם מביטים בי
המומים.
אני ממשיכה וחומסת את בתיהם הרמים, שם אתה -
מוצארט.
|
אל הארכיון האישי (51 יצירות מאורכבות)
|
|
-רוצה לחנות לי
ברחוב האחורי?
-בשמחה...
(ניק קרטר וריקי
מרטין מדגימים
אחווה גברית
בטקס פרסי ה-MTV
האחרון) |
|
