|
אומרים שהעיניים הן ראי הנשמה, ועיניו החומות אמרו הכל.
עיניים שאומרות חכמת חיים, אך גם מן תמימות ילדותית שכזו....
|
ישבנו שם, שלושתינו. אני עדן ותומר.
הם- שני האנשים האהובים עליי בעולם, נראו כל כך מאוהבים,
מתנשקים, מתחבקים, עושים כל מה שזוג מאוהב עושה בדרך-כלל.
|
השמיים קודרים הערב,
חשיכת דמדומים אפרורית.
אוי, כמה אני צריכה אותך עכשיו,
כמה אני רוצה אותך עכשיו...
|
בובה,
שותקת עכשיו,
מביטה בי בעיניים עצובות
ובוכה.
|
התאהבתי, ככה פתאום.
עטפו אותי גלים של חום.
בתוכי התעופפו פרפרים של תום.
הרגשתי כמרחפת בחלום.
|
הלילה שחור וקר, כשלבי לא מאושר.
והיום כה ארוך ועייף, כשעצב אותי עוטף.
|
מלים שנלחשו אל תוך אוזניי
מעולם לא נשמעו מתוקות יותר...
|
זה לא סתם עוד שיר אהבה
על עוד נסיכה אבודה
וחופים של אהבות נשכחות
וגלים עטופים זכרונות
|
הלילה,
הוא הזמן הכי יפה שלי ביום...
|
תיקח אותי גבוה, מעל להררי השיגעון.
שלא אוכל לנגוע, בענני הדיכאון.
אני לא רוצה לצלול בים הדם והדמעות.
אני לא רוצה ליפול, עמוק אל התהום הזאת.
|
הלילה, המדבר הזה עוטף אותי.
בחום, אולי בקור,
עדיין לא החלטתי.
|
עודני ילדה,
נפשי בוגרת,
לבי זקן,
אך עודני ילדה.
|
עמדנו כך מחובקים,
מסביב עלים של סתיו.
אתה נתת לי את העננים,
על מגש עשוי זהב.
|
ברגעי הכאב הגדולים ביותר,
כשנדמה שכל אשר יעלימם הוא....
|
גלים של בדידות
מתוך ים השלמות
עלו והציפו
את חופי התמימות.
|
מתחת למעטה השמחה, מתגלה הכאב.
והיא יודעת להחביא אותו עמוק בתוך הלב.
|
כל כך רציתי לחבק אותך הלילה,
סיפרת כמה שעצוב לך.
כל כך רציתי לאהוב אותך הלילה,
לנסות להקל על כאבך.
|
שותקת.
תמיד אני שותקת כשכואב.
מחביאה את הרגשות בפנים,
בתוך ארון של חרדות.
|
כל לילה יושבת, ביד עט ומחברת.
הגיטרה עומדת וממתינה, לפריטה הראשונה.
הכרית הרטובה מדמעות מאובנות,
והקטורת מפזרת לי עשן וריחות.
|
והשמיים אפורים
כי גם העננים בוכים
|
איך אתה עושה את זה, תגיד לי?
פעם היית גורם לי אושר בכמויות, היום אלו רק דמעות.
|
וכבר עבר זמן, מאז שאחזתי עט.
מאז שנחשפתי כולי אל מול דף שורות לבן...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-כן.
-יופי, זה יחסוך
לי את הבדיקה
הבטחונית.
אפרוח ורוד
והמאבטח בכניסה
לקניון |
|
