|
אני רוקדת
על רסיסי אמונה
בין רבדים תובעניים
בעולם התמונות שטופות זמן
|
ומה כבר מצאתי בך?
חוד מבטו, עצבות כתפיו
כאילו שאלוהים ניסה להרוות את צימאוני הבלתי מתפשר בטל
|
לאורך יממה מתמשכת ראשי שימש קן לתהיות מצטברות
כלהקת יתושים הן זמזמו באוזניי בצמא להסבר סביר
סבו, סבו במחוגי דקות חורקות, שותות זמן
|
ציפורים שחורות חוגות בשמים,
סוחטות עננים בחוטים דקים
|
מהתגשמות מחשבותיו היוצר פורץ בצחוק שטני
ונאחז בפיסת חומר פגיע כבכתר אמונותיו.
מקפל את אוצרו הרחק מעיניים זרות, מחום, מאבק, מגשם
ושומר עליו בשיניים חדות של חיה טורפת
|
שופטים אותי:
פירמידת פאזל שקופה.
|
צורתי הנרגזת נמרחת על הכסא בתשישות נפש,
אי-שם מעבר לגבולות הסובלנות.
ענן תנומה מערפל את גופי
ואני נאלמת
|
קר לי
הקפאתי את מקומי בעולם
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
עוד מספר שנים,
כולכם תהיו
מפורסמים. רק
אני עוד אכתוב
סלוגנים לבמה
חדשה.
סוכרזית החיננית
ברגע של רחמים
עצמיים. |
|
