[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אולי זה מיוחד, כבר די הרבה זמן הדברים תקועים בפנים ואולי
הכתיבה תשחרר אותי קצת מהכאב.
בעוד שבועיים יעברו בדיוק 4 שנים מהרגע שהעולם התרסק, הרגע בו
השמש כבתה וצללתי לתהום חשוכה.
התחלת הסיפור תהיה אנונימית מאחר ומאוד קשה לי לדבר על הדברים
ולחשוף את עצמי לת


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
הגענו לחדר שבו נלקחות טביעות האצבעות, השוטרת תפסה את היד שלי
ומילאה אצבע בדיו לסימון טביעת האצבע.
הזזתי את ראשי לאחור בתגובה אינסטיקטיבית, "זה לא הולך לכאוב
לך" אמרה הושטרת וחיוך קל עלה על שפתיה.

האני מוחמד גדול המימדים הדריך אותי כיצד ללכת איתו כשאנו
קשורים רגל לרגל באזיקים... פחדתי לעשות איזו טעות קטנה בצעידה
חסרת הניסיון שלי ולהכאיב לו ברגל... חששתי שתגובתו לכך לא
תהיה נעימה.

"החיים הם כמו צינור, לפעמים יש מקום ללכת בצינור זקוף ואיתן
ויש מצבים בהם הצינור נהיה צר מאוד עד שצריך להתכופף ואפילו
לזחול כדי לעבור דרכו, ושוב הצינור מתרחב להליכה זקופה..." אמר
מוספא, תוך שהוא מנסה לעודד קצת את רוחי השבורה.

נכנסתי לחדרי, הורדתי מעליי את המדים, רואה את דרגות הסרן
הבוהקות מורכבות היטב על כותפות החולצה... חושב בהלם שאולי לא
אזכה עוד לענוד את הדרגות, דרגות שזכיתי שיחשוף אותם הרמטכ"ל
דאז, שאול מופז, לאחר שסיימתי את קורס החובלים בהצטיינות.

"טוב, הוא לא נמצא כאן ואנחנו לא יודעים מה קורה איתו"
אבא ממש התחיל לכעוס: "תקשיב טוב ותפסיק לדבר שטויות קצין
צעיר, דבר עם מפקד הספינה ולא מעניין אותי עם מי עוד, ותבררו
תוך שעתיים איפה הילד נמצא ולא אני מתקשר למח"י (מפקד חיל הים)
ולמשטרה ומודיע שהוא נעדר"

"תקשיבו, משהו מאוד רע הולך לקרות היום בשתים עשרה בלילה...
כדאי לכולם לנסות ולברוח מכאן", אמר אולג בנימה רצינית.
"יש כמה אנשים שהשתילו לי משדר בתוך השן", אמר מראה לנו את
השן.
"הם הולכים להפציץ את תא המעצר בטיל בחצות", אמר.

"יש נגדך תלונה על אונס, אתה עצור" אמר ארני הבלש.
"אין לי מושג על מה אתם מדברים" אמרתי בכל רועד, מרגיש שרגליי
לא מחזיקות והנה אני קורס ונופל לתהום.

המפגש היה ממש קשה ולכן הוא היה קצר, חזרתי פנימה לתא...כשאין
לי ממש נחמה אמיתית והצער והכאב ממשיכים לסגור עליי...
לא ממש שמתי לב בשלב הזה שבעצם אור ואבי הם שני מלאכים טובים
שנשלחו לעזור לי כשהייתי על סף המוות...

עם הצעד הראשון לתוך תא המעצר נעמדתי בחדר החשוך ואמרתי,
"אלוקים, תודה רבה על כל הטוב שנתת לי בחיים, על השפע
וההצלחות. דבר אחד ויחיד אני מבקש ממך בעולם הזה: תוציא את
האמת לאור ותראה לכל העולם שלא ביצעתי את הפשע הנתעב שמעללים
עליי", הדמעות ממלאות את עיניי...




חזרה לעמוד היוצר הראשי
ככל שהסלוגן שלך
אידיוטי יותר,כך
גדל הסיכוי שהוא
יתפרסם.

מרפי


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/AnonymousNet
יוצר מס' 53548. בבמה מאז 14/7/05 15:41

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאנונימוס נט
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה