|
עומר ישב בחדר של שירה ובהה בחלון במשך כמה דקות, הוא התחיל
לחשוב צלול יותר. המכוניות חלפו על פני הכביש במהירות. לאנשים
יש נטייה למהר. עומר אף פעם לא הבין לאן כולם ממהרים, ומה היה
קורה אילו היו מאחרים בכמה דקות. אולי היו פחות תאונות, ולא רק
תאונות דרכים.
|
לאיילת יש אוסף ענקי של חלומות שהיא לא מעיזה לחלום. אני חולמת
את כל החלומות שלה בשבילה, כדי שהיא לא תרגיש לבד. אוי! אני
כל-כך שונאת אותה! לפעמים כל המחשבות והחלומות שלה מתערבבים עם
שלי ועם המציאות ואני לא מוצאת את עצמי יותר.
|
זכרונות עמומים של אושר
מהעבר שהתרחק כל כך
כמונו, ללא התראה.
|
שם, במקום שלא
חוזרים ממנו,
הנשימה נעתקת
והכל נעצר-
|
בין המיקרו למקרו
בין החיה ליפה
|
כשזה נגמר,
התחלתי להסגר
כמו פרח שנובל.
|
כשאנשים גדולים יותר ממך
אתה לא יכול לראות אותם בשלמות,
תמיד יהיה חסר משהו.
|
נותנת דרור לכעסה
מסתבר,
שמספריים
מסוגלות
לגזור ברגע
שנים של טיפוח
|
בלילה
מתחת לשמיכה
מול הדף הריק
|
הרי אין מה לעשות -
זה נושא שנחקר אין ספור פעמים
בשירים, בספרים, בסרטים.
|
מאז ומתמיד, בוהה אני בך, מן הצד -
נועצת עיניים בחיות שנשקפת בכל מה ש
שייך לך, סובב אותך, נאמר או נעשה על ידיך.
|
כשיהיה לי הניסיון
והידע יהיה רב מדי
מאיים,
כשהמסע יסתיים
ואשאר,
בודדה,
אל מול החיים
|
הוא עזב אותי כך -
מדממת
משברי מילים,
כואבת
כשהריקנות
פוערת חללים בגופי.
|
אני רוצה לבכות,
לכאוב,
לצרוח,
לכעוס,
לברוח
אבל אני נשאר.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
זונות.
נמאסתם.
האנושות לאן?
אלוהים. |
|
