|
השארת אחריך הרבה תהיה.
איך זה שתמיד אני זו שלא מבינה
ולמה?
|
האורלוגין שעל הקיר
מצלצל עבורך פעמיים
הנה עוד שעה עברה
|
למדתי
שיש אישה אחת בעולם
שההערכה אליה לעולם לא תאבד
שהאהבה אליה לעולם לא תכבה
גם אם תחלפנה שנים בודדות
או כמה מאות
|
אני דואגת
לך, כי אתה יקר
לרצון בי שנגמר
|
כשהרצון לחיות
מתגמד כל דקה
אתה פה לעיתים
מלהיב לשניה.
|
מדוע אתה שקט?
תשיר
תספר...
|
אמרי לי דמעה
איך הרגשת לליבי?
איך ידעת מתי,
מגיע קיצי ואובדני?
|
שתכאב
שתבכה
שתתיסר
בדיוק כמו שאני
שתרגיש את אותו מחנק
|
הפסיקי לשטות בי
ואימרי רצונך
אבל אנא
השתיקה אינה מטיבה עימי.
|
הייתי קוראת לו פרח
כי הושרש עמוק בליבם של כולם
והיום כבר יומיים
הוא פרח שקמל
|
מה שהיה איתך
יכל להיות טוב,
גם לפני שהוא נגמר.
ומה שעכשיו נותר
הוא לא יותר מכאב מר.
|
אולי זו ההרגשה
הדורשת בחתך
רק טיפה של כאב...
|
זה שורף
בוער רק בפנים
וזה חודר פנימה
עמוק מהסכין בבשר
|
כי פרידה מלוכלת
מתייפחת נוכלת
מנסה להסיר האשם.
|
והל נעלם ואין כלום בלב
אין מי ששומע אין מי שדואג
הכל מתייפה כאילו כלום לא קורה
הזמן עובר והזיכרון מתבלה
|
והעולם שותק
ורק אני זועקת אינך!
כשהדממה מופרת
כלו הכוחות
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
למרות הכל, זה
עדיף על לשכב
בקבר עם כל
התולעים.
|
|
