|
אם הייתי חושבת הרבה ולא רק כשיורד גשם, הייתי מחפשת דברים
שירצו אותי ויספקו אותי. וככה אני מקבלת הכל כעובדה, כמשהו
שמישהו אחר שחושב גם בקיץ חשב והחליט בשבילי.
|
מחר כולם ילכו הביתה אבל אני לא. כי הפעם תורי להישאר. הפעם
אני נשארת וכל השאר (כמעט) הולכים הביתה, הולכים כדי להרגיש
שמתחת למעטפת המדים והחוקים והחוסר שעות שינה יש לנו גם קצת
חיים. ממש קצת. מיני חיים שכאלה.
|
כשנכנסתי מס' ימים לאחר מכן לאישה החצי נחמדה וחצי אויבת היא
הסתכלה עליי במבט מרוצה ממש ואמרה שאני נראית טוב. היא שאלה
אותי לשלומי וחוץ מלמלמל ולחייך ולצחוק כאילו מישהו באופן אישי
מאתגר לי את המוח, לא יצא לי כלום.
|
לא האמנתי... חשבתי שידעתי הכל אבל את זה לא הצלחתי להבין. לא
הצלחתי לדמיין איך הדברים האלו עובדים? היא שאלה אותי מלא
שאלות וניסיתי לספק תשובות אבל גם הידע שלי היה מוגבל, בכל זאת
כיתה ג'...
|
אז הקורס נגמר והגיע היום המיוחל. מתוך 35 אסטרונאוטים לעתיד
סיימנו 5. היום כולנו נוסעים לחלל בשעה 14:00 בדיוק מתחנת החלל
הבינלאומית באשקלון. אמא ואבא באו להיפרד ממני כי הם לא יראו
אותי מלא זמן וגם החברים שלי באו. אף אחד לא האמין שאני אהיה
אסטרונאוטית.
|
לא חזרת כבר חודשיים, אומרים
שלא סבלת בכלל
|
פיסה פיסה מהלב שלי
אני קורעת לתוך
דמותך
|
ואת הולכת ונעלמת לי
הולכת ונגמרת.
|
הוא סיפר על נסיכה ונער
שנהגו להסתתר בכפר
|
והיא,
אספה את זכרונותיה בקופסא הישנה
ועטפה בסרט סגול
|
וביום הזיכרון מכבים את האור,
מרכינים את הראש וזוכרים.
|
אתה איבדת את דמך
אתה איבדת את נשימתך.
|
מה קרה לילדה שאספה לה צדפים
מה קרה לליבה שנשבר לרסיסים
מה קרה ליופיה שמשך מלאכים
מה קרה לה, ליפה בנשים?
|
מה קרה לילדה שאספה לה צדפים
מה קרה לליבה שנשבר לרסיסים
מה קרה ליופיה שמשך מלאכים
מה קרה לה, ליפה בנשים?
|
וקריצה
וחיוך
ומשקה אחד שנמשך עד אור הבוקר.
|
מתגעגעת לאיך שהיינו, לפני שהכל קרה.
|
רוצה לספר על החול שהזהיב
על השמש שעולה במזרח
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
נמאס לי להיות
תקועה בזמן,
אני ממשיכה
הלאה,
אני הולכת
להתקלח.
המלנכולית |
|
