|
בהרצל שלושים ושלוש
דירה קטנה בתל אביב
גרה בחורה
אני מכיר אותה
|
צדק
ליבו שרוף
עיניו משחירות
אפילו החירות
האפריה קלות
|
ראש צמוד לחלון האוטובוס
נפנופי ידיים אחרונים לשלום
ברק בעיניו החומות
שניה לפני שבאו הדמעות
|
היה היתה ילדה
חכמה וקצת שובבה
בהתחלה לא חיבבתי אותה
אך היה לה ניצוץ
|
לפני שנתיים הכרתי ילדה
אז היא נראתה קצת מוזרה
אבל כשעיני נפגשו בעיניה
הידידות החזקה אז החלה
|
רוצה להעניק לך את האושר
שמעולם לא היה לו
לך, האחת והיחידה שלו
|
תמיד יש לך אותי
לבכות על כתפי
לספר את סודותיך
לשתף את מחשבותיך
|
יושב, יושב ומחכה
לבחורה הזאת, מחכה כבר שתצא
איפור היא לא צריכה ולא שום דבר אחר
רק שתצא כבר, שתצא
|
שפתיים וורודות
נמתחות לצדדים
עיניים מביטות
עצובות כמו תמיד
|
מלאך!
היא צעקה
יצאתי למרפסת בריצה
בהתחלה היו צרחות
במהרה הפכו ליללות
|
נשארו רק מילות האהבה
אני שותק ומוחק
תמונה אחר תמונה
|
הייתי מבואס
גיליתי שהעולם קרס
אבל כל מה שרציתי
זה רק עת ודף
|
ביקשת את התקווה ונתתי
ביקשת חום ואהבה ונתתי
ביקשת שאגיד הללויה ואמרתי,
|
בחורה שקטה
בחורה יפה
חיננית ואולי קצת ביישנית
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
נאבדה:
חרדון ממין
נקבה, עור
מחוספס ולשון
ארוכה.
אדון חרדון,
מודאג. |
|
