צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

"החיים הם לא אותו דבר בלעדייך, העולם ניראה מפחיד ושונה שאתה
לא פה-איתי.
בלעדייך אני לא יצליח לשרוד פה, במקום הזה.
בלי לראות אותך מחייך כל יום, בלי להחזיק לך את היד..."

סיגל הרגישה מבוכה והבינה שצעקה עליו שלא בצדק.
היא התכוונה ללכת ולהתנצל בפני זיו, אבל פתאום נפתחה הדלת וזיו
עמד בפתח...
חיוכו הגדול והמוכר פרוש על שפתיו ובידו הימנית פרח, סגול
ויפהפה. הוא כרע על ברכיו והתנצל על דבר שבכלל לא עשה.

"היא לא רצתה יותר מדיי, רק אימא ואבא אחרים, הורים אוהבים.
אימא שתעיר אותה בבוקר עם נשיקה רכה על הלחי, אבא שיספר לה
סיפור לפני השינה, הורים שיברכו אותה כשהיא מקבלת ציון טוב
במבחן ושיעודדו אותה גם כשהיא נכשלת."

גשם חזק החל לרדת, אך יעל לא זזה ממקומה.
בעיניים כבדות היא הביטה אל השמיים הגדולים, מחפשת את אלוהים.
זה היה השיא ששבר אותה, היא ידעה שהיא לא יכולה לחזור, היא לא
תוכל להתמודד עם התגובות והכאב הגדול.
איך היא יכולה לחזור לבית ספר כשאלפי עיניים אוחזות בה...

במקום בו כולם כבר מתים
ונותרו רק כמה לבבות אבודים
צומח לו פרח ורוד ויפה
פרח שכל אחד ירצה.

כשתבואי שוב,
הפחד הקטן שהיה כאן, פתאום ייעלם..
והכל יראה אחרת ויפה יותר .

גוף אוחז בגוף, עיניים נפגשות.
יד נעימה עוברת על הפנים, מבקשת אותי.
חיוך מקסים כובש אותי שוב פעם מחדש

וכשקצת יכאב ויהיה מפחיד,
תזכרי שאת אף פעם
לא לבד.

העולם כולו ממשיך ונע הלאה ורק אני
רוצה שהזמן יעצר, יקפא במקומו

התמונות צולמו במצלמה דיגיטלית, 3.2 פיקסל.

התמונה צולמה במלצמה דיגיטילית 3.2 פיקסל.