|
אני מחנה את הטוסטוס שלי ליד הסופר, הייתי צריך סיגריות, ומשהו
היה נראה לי שם קצת מוזר. בשנייה שאני מעמיד את הטוסטוס על
הרגליות מחנה לידי זקנה מכשפה את המטאטא שלה.
|
תשע בבוקר. כפר קטן ליד אגם הנזלת. קראו לה גיטה. היא מפלצת
בצורת נחש עם ראש שדומה לדולפין ואוזניים של אייל. עיניים של
אלויס פרסלי עורה המחוספס היה קעקוע של ברווז מת ומסביבו בריכה
של דם, בערך שישים אלף קוב.
|
מחורץ. מלא סדקים ונקבים.
קשה וחזק - אך לא בשליטה עצמית.
|
בעולם של אגדות
את מלכה סביבך פיות
מלטפות את שערך
אך לבי אותי אלייך עדיין מושך
|
אני נפתח, איני דועך, רק מעט בוכה, דומע, כואב משמחה.
והכל, בחשכה שלי, הכל בשמחה.
|
חינוך לחיות, חינוך לבני זונות,
לאנשים אומללים, שאין להם חיים.
|
שנינו שוכבים על הגב,
מביטים אל השמים,
|
אז נשכח,
הכל מחר יישכח,
זאת שגרה שאין ברירה-
לחיות בה
להשכח.
|
אני מושכת את הקהל אלי,
אני מושכת ומבלבלת מבפנים.
מתענגת לצלילי המנגינה,
ומתענגת עם כל הבחורים.
|
יעבור המחר, יחלוף עד תומו ואיני אהיה איתך ואת אינך תהיי
איתי.
חיוך יחזור לפני - אדע את כוחי. אשמח.
אצעק בכל. ארנן בתשועות - שאת אינך שלי.
|
בערב יום הזיכרון חשבתי הרבה...
בערב יום הזיכרון רן של שירים עצובים...
בערב יום הזיכרון עמדתי בדום...
לא אוהב את שירי ההרגל.
|
פגשתי את המוות. הוא לא כמו שכולם מספרים.
|
עולם צחור,
נקי מרע,
שמלטף אותך
ואת גופך.
|
שמיים יפים עם כוכבים
מעל ראשך מתנדנדים.
ירח ושמש מתחברים,
על אהבה הם מדברים.
|
זה קשה להיות בן אדם
בעולם עייף, שטוף זיעה ודם
בן כותל נוגע יד אל לב
אל אדם ללא דת כילד רעב
|
המתים כבר לא נהרגו במלחמות,
החיילים כבר לא שיחקו בנשק ופצועים
הורים כבר לא משתטחים על קברי ילדיהם הצעירים
עוברי אורח כבר לא מסתכלים סביבם וחוששים מפיגועים,
פוליטיקאים חדלו להחליט מי ימות היום ומי יחיה מחר.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מי שאומר שלגנוב
זה כמו לקחת
סוכריה מתינוק,
כנראה אף פעם לא
לקח סוכריה
מתינוק |
|
