|
באת אליי בחיוך חרישי
וביקשת להיות לי מלך
הצמדתי ראשי ללבך כשלחשתי:
"הראה לי נא את הדרך."
|
שיר לשלום כתבתי לך
בלכתי אל עולמי
כתבתי אותו על נייר מעוטר
וזכרונו עלום מלבי
|
תן לי שקט של שממה
ללא שמים של עצב או דמע
הביאני כזרע חי באדמה
ללא צל חרטה, כתב או קמע
|
בלילות הגשם הראשון
בין מחדל ובין אמת
נזכרתי בדמותו
של האיש שבי שמת
|
לטעמי המדינה לא ממש קיימת
עניין של תפיסת עולם
סערה ופלגים, תוהו ובוהו
בשדות של אבן ודם
|
לפני יום הימצאך
לא ידעתי טוהר,
לקראת יום בואך
ננעל שער שחור.
|
וכשהיה הילד ילד
לא ידע כי הוא ילד של ילדה
גרגרי גשם שהפכו פלג מים
|
יחידתי,
שמרי על שני העולמות
קרצת לי מרחמי
זהרת מעבר לדממה
|
מעבר למסך חלון ביתך
נשים רוקדות מחול אדום
השמעת? הוא לוחש לך
הניף לאויר ערגת תום
|
החיים שהביאו זיעה כה יוקדת
ממרום ומחצבי הגאות
הניעו עצמם בשיטה מיותרת
חזרה לעולם הילדות
|
מתבוננת בזמן
הוא לא ישוב
הכל קרה מזמן
מה זה כבר חשוב...
|
מת מר חשוון ומת כסלו,
אך בתוכי פועם הלב,
בחוזקה כמו יסודות מבנה,
שלמשב הרוח לא עונה.
|
כי חשבת שאוכל לצייר לך
את גן עדן מהגיהנום
ים ושמים כחולים מכאב
במשיכת מכחול עד היום
|
צרור גזרתי בעיניים עצומות
הסקסופון בוער
העוצמה היא בלהט
ובצליל שחודר, עובר ונושר
|
|
|
חרפרשץ?
הרי זו תמצית
ההוויה הקוסמית
המפעמת בכל חלק
מחלקיו הרוטטים
בהרמוניה של
השלם. היקום
העילאי והמוחלט.
זוהי הסימפוניה
השמיימית
העילאית.
היופי
המיקרוקוסמי
האמיתי הנמזג
לתבנית ה'יש'.
בשוך הסערה
הבראשיתית,
החרפרשץ קם
והיה. קם --
ועלה מן התוהו!
זוהי מהות
החרפרשץ.
או לא.
-סוטרת הקמה |
|
