|
ירדתי למטה עם רחל לעשות קניות ברחוב ז'בוטינסקי, כי בבית היה
לי משעמם. ניקיתי, בישלתי, סידרתי. לאישה זקנה כמוני אין עוד
מה לעשות בבית, אז ירדתי עם הבת שלי לעשות קניות בז'בוטינסקי.
נכנסנו לחנות בגדים, אבל לא מצאנו שם בגדים שיתאימו לנו אז
יצאנו מהחנות.
|
ליד דוכן הדגים עמד ילד עם כפיה לראשו ועם תחפושת של מדי צבא
ועם זיפי שפם וזקן, הוא נראה אבוד, השפה רעדה לו, הוא לא לומד,
הוא רק יודע לזרוק אבנים כך הוא לא יוכל להסתדר בחיים, אבל זה
לא משנה כי השאיפה היחידה שלו זה למות. הוא רוצה להיות גיבור,
מין סלאח אדין ש
|
אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה
|
שיטפונות של דמעות
ילדות מקפצות בשלוליות
של עצבות שלא נגמרת
|
בינתיים אני רק מצטער
כי לא נותר לי דבר אחר לעשות
אחר כך כבר נראה
אם לא נמות
או אם לא נהייה עיוורים
לפעמים זה מה שקורה כשמצטערים
|
הכתם לא נמחק,
ולא ימחק מהשטיח האדום.
הכדור לא יצא,
ולא יצא מהקיר הדרומי.
|
רוח חול ועלי פרחים
שברי סלעים ואבנים
ואת כאן דומעת
נותנת לי לשתות
נלך ביחד
עד עלמי מנוחות
|
בשעה כזו
איך אפשר לישון
שאת מחכה לי
אני יושב על טנק
וממך לא אכפת לי
אני מחכה שזה יגמר
|
גנבתי לך את העיניים כעת.
את אינך מסוגלת לראות את האמת.
כשהכרנו הרגש אצלך מת
וכשנפרדנו הוא התחרט.
|
התגלתה גופה נוספת בזירת הארוע.
ההודעה עדיין לא נמסרה למשפחתו,
ולכן שמו של ההרוג עוד לא הותר לפרסום.
|
היה כל כך לח לי ולך
במיטה הזאת.
דמעות מתערבבות ביזע,
ואני שואל איך היא העזה
לבגוד בי כך בחצות.
ולמה אותה כל כך רציתי לרצות.
|
הילה,
אני מחפש אחר תהילה
בינתיים יש לי רק בחילה
וזה רע,
וזה יוצא רק בשירה.
|
היפה שבנערות
שערה גולש
שפתותיה בוערות
כמו אש
ידיה דקות
ואצלי הם כמו שעות
אם לא היא לי
אז למה לי לחיות
|
ועכשיו עשר וחצי בדיוק
כבר יש חושך
מישהו יצא מהשירותים
אימא מחליפה בגדים
היום יש ארבעה הרוגים
אני כותב שירים
|
חולם על עגבניות בצהריים
ובבוקר חולם עליך פעמים
מטורפים כמו זוג חצילים מטוגנים
אבל אנחנו אוהבים כמו זוג יונים
|
חנוקי עניבות ויצוקי חליפות
הם טבעו בים של ניירות.
הם שקעו בין מסדרי כיסאות
עם משקולות נעליהם
הם צעדו בדמי חייהם
והתהפכו סביב צירם
במבוכי משרדם.
|
אם אלבש כמה שפחות בגדים
אהיה יותר יפה
|
כולם גומרים
מהר בשקט,
במעמקי הבטן,
מעמקי האדמה.
אף אחד לא שומע.
אמא נרדמה.
יש סקס אחר.
|
ואני כאן בוכה.
אין חדש תחת השמש.
בכיתי גם אמש,
ואבכה גם מחר.
למות זה אף פעם לא מאוחר.
|
לעלות לעננים
לראות בחורה
לחשוב שהיא אלוהים
להתחיל ללמוד תורה
להרוג פרות קדושות
לשחוט תרנגולות
|
השלכת איבדה עליה.
החורף איבד טיפותיו.
אני שוכב במיטה מעליה,
וחושב על הסתיו.
|
כולם יודעים מה זו אהבה
ומה זה עצב
|
הוא ספג את דמה
וכל העולם במה
|
צא למרדף האינסופי הזה.
עקוב אחר צעדייך.
רדוף אחר חלמותייך.
אל תברח, אל תקיץ, רק תאיץ.
|
שואה שלנו
כבר בת שישים ותשע.
ביום ג' הקרוב
בשעה שבע בערב
נתכנס כולנו
בכיכר המרכזית,
ונחגוג לה יום הולדת.
|
כל האנשים בוכים
את השמיים
הם מלכלכים
באבק של מלאכים
|
את חזית את התחזית
לשבוע שעבר
עלינו.
הצבעת על הנקודות הרגישות,
שגורמות לגשם, ולסופות.
|
הייתי עייף, שמתי את המגבת על החוף וישבתי עלייה. שעה בערך
ישבתי, אחר כך שכבתי, אחר כך הלכתי לקנות ארטיק. ארטיק בטעם
תות, הוא היה טעים, אך נטף עליי כל הזמן. בסוף חזרתי לביתי.
|
לפי הפתרון של אבא כל איש צריך לקבל ששה חדרים. כנראה האנשים
האלו לא למדו בבית הספר או בגן, או כמוני מההורים שלהם, ובגלל
זה הם לא יודעים חשבון, ולא חילקו נכון את החדרים ביניהם.
|
הדמעות של כל האנשים בעולם יורדות מטה, ומתאדות.
|
חלמתי שאני כבשה קטנה, מיניאטורית, גמדית, בגובה של מזלג קטן,
ושמנמנה כמו מצקת. חלמתי שדירתי היא צלחת גדולה ועמוקה מעט
וזאב גדול כגודלו של אדם, נמצא בדירתי, הוא נח על הספה בסלון,
בעודי מקפצת בשמן יחד עם חברות - ארבע כבשים מכווצות.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אתמול בשביל
צילומים הברזתי
מבית ספר.
איך שאני מבליטה
תציצי אני קולטת
בזוית העין את
עובדיה המנהל
מזיל ריר על
הבנות.
אם לא היה לו
כזה כלי הייתי
מתבאסת לבלוע.
מיכלי מסבירה
איך מצליחים
בחיים בלי
להיענש |
|
