|
היא ביקשה ממני להירגע וכעבור חצי שעה שניהם כבר היו בבית.
הם ניסו להסביר לי שהם חיפשו את טובתי ולא ידעו איך לספר לי
ורק רצו לגונן עליי, ובמשך שעה ארוכה טחנו לי במוח ואמרו את
המילה "מצטערים" בערך שלושת מאות פעם.
|
הוא יודע שכבר תקופה ארוכה יש לכינרת חברה מיוחדת, כמו כל
החברות המיוחדות שנכנסו ויצאו מחייה בעבר, ודרך הבכי המסוים
ההוא יכול היה להבין שגם הפעם זה נגמר בכי רע.
גם הפעם נגמרה החברה והותירה את כינרת על המיטה שבורה.
|
בלילה זונה קוקסינלית
בימים היא סוערת חופרת דוגרת
בלילה היא תמיד ממהרת להספיק
לילותיה מזדמנים
|
הוא נעצר מולי ונאנח בכבדות
גדול כמו מפלצת אימתנית
|
הכאב החד מתעטש בקולי קולות
חורך לי את עור התוף
אין לי מה ללבוש מול זה
|
לא אשאיר פצועים בשטח
לא אשאיר קצוות לא סגורים
לא אשאיר ממנה זכר
|
הו מוזה, אימי
לו רק הנקת אותי הלילה
|
כל הברה היא מזל גדול
כל שורש הוא ביש עדמעות
הכול ראיתי פנימי
|
איכשהו מי שהוא משהו
כל פעם נוגע איך שהוא נוגע
|
יש דברים שרק הוא מבין
יש דברים שרק הוא
|
האין הזה בקושי
ממלא סדקים של שפתיים
|
אנשים אומרים שאנשים אומרים
שאנשים קשים
שאנשים הם קשים
בכוס המשקה של אלוהים
|
הייתי רוצה לסרק אותך
לאגור בשבילך מים מינרלים
לשיר אותך להקריא אותך
כמו שירה
|
בתוך אדום מתקלף של עבר
רגע לפני הצעד הבא
|
אספי ואל תשאלי שאלות מיותרות
אל תשאלי שאלות בכלל
|
נגיד על כל דבר 'קסום'
עד שנתעוור מרוב נפלאות
|
ואם כבר מוות
שיהיה כמו חיים
|
מבודד בדד מכל מחלותיך
מכל נקמותיך ופצעיך
|
רגע בוכה על מר גורלו
רגע צוחק עליו
|
העיקר שירוק בעיניים
העיקר שחי ושירה
|
להכריע
באיזה צבע לסייד את התקרה
באיזה צבע לסייד את השמיים
|
הייתי בונה עקומת כיול בשבילך
שתתאר את תלות הבליעה
כנגד ריכוזים ידועים
|
המוות תמיד הייתה
אישה נחושה
נחשה
|
כל אחד היה לבדו
אולי בגלל זה
היינו כל כך ביחד
|
כשאתה עושה לי
בכל דרך אפשרית
שאתה עושה לי
|
איך שלא תקרא את זה
זה נשאר זה
|
יותר טוב לי לבד
בלי ההוא שלא מסתכל לי בעיניים
בלי ההוא שמסרס אותי
בלי ההוא שמרים אותי
|
עם השנים ההיקסמות המזקקת
מן החדש
מתפוגגת כזיכרון עמום
|
אני רוצה להעתיק אותו
את כולו
אל הרקע הלימוני הזה
|
אהבות מתות כמו דגים באקווריום
בחשאי
מי שמבחין יודע מיד
|
על שניים כנקודת התחלה
כיריית פתיחה כזינוק
כמקפצה עצמה
|
מעל תעלות של יצרים
הם כל כך יפים הבני זונות
והם ברבורים
|
עם חוט אדום או בלעדיו
אני בן חורג לאלוהים שלכם
האדמה התמידית תעיד בעדי
אך אתם לא תקשיבו לה
אתם אף פעם לא שומעים בקולה
|
אני מוריש לך את הקעקועים שלי
ומחפש דרך לרדת
מהקרוסלה האדישה החורקת
|
בסך הכול תחושה
אבל איזה פאתוס
|
פנינו הן עונות השנה
ליבנו היקום
הזמן כמו מחרשה על כנפינו
מסמן אותותיו לאיטו
|
זוהי כף ידי
ואין בה דבר
מלבד ג'ולות
ואהבה
|
דרך אחת טנטרה לכל החיים
דרך שנייה גומרת בשנייה
|
כשהקומדיה נוזלת ממנה והלאה
הטרגדיה הופכת אמת לאמיתה
|
עוד תחת בערימת שחת נדוש
עמוק בתוך קנה הרובה של אלוהים
|
אל תגע לי בקשת המעומעמת המהממת
אל תגע לי במילים שלי
הם חיי
|
גלי הים הנשי מתנפצים בכל העולם
באותה שפה
|
ביער ביער
נרקוד נרקוד
נתנה אהבים
נפרוש מגבת לבנה על שיח סרפדים
ונתבולל אחד בשני
|
גם לא משנה
אם הוא איכר אסמים
או בלדר סמים
|
אני חייב לעטוף הכול באהבה
זה מרפא אותה
רק זה
|
בלי שישימו לב
בלי לחשוב פעמיים
בלי עבר ועתיד
בלי לדעת לאן
|
השירה הזאת היא מעדן מלכים גדול מהחיים
השירה הזאת היא גם לחם חיינו הקטנים
|
אל חי מרום, אל חי מרומם
ברוך אתה בורא פרי האסור
|
כלחישה של להבת נר נימוח
הוא הבין לליבי
כמו שרק לילה מבין
|
מתחמק מהנושא האמיתי
מהו הנושא האמיתי?
לא יודע
|
אל תנסה לתפוס את זה
תחזיק בזה
אל תנסה להבין את זה
תרגיש בזה
|
פעם יכולתי לכבות בניין בוער בדמעותיי
פעם לא הייתי צריך להסביר פעמיים
|
הוא הצטייר יותר כמו יחיד ואחד
כמו כל סיבות האיפוק והבכי
ולא ידעתי כי אני הכי
|
כל המרבה לשאול
מעמיק לו שאול
זה הבלוז שלנו
|
זה מצחיק איך אני
מוצא את עצמי
בנקיקי נקיקים
כמו מים
|
תאמין בזה תאמין לי
אם ליפול אז רק למפל הזה
|
משתגע מקרקס של מכוניות כמו מרוץ
תוהה לאן כולן נוסעות
לאן כולן נוסעות באמת
|
כמה אבקה מוסיפים לשוקו בימינו
במחשב שום דבר
הוא לא מה שהוא נראה
האיש שלו כל הזמן אדום רמזורי
|
אזי שיריי היו אגדה
כאם מעולם לא נכתבה שירה
לפני
|
זה בועות וזה עשן וזה שעון חול
שבור
זה מה שזה
|
אני עדיין מאוהב בך
בדרכי החולנית והתובענית
יקירתי ההמונית והטובענית
|
אז אולי אני חתיכת חרא
אבל לפחות חדשה טרייה חומה וחמה
|
מביט בך משיל מעל גופך
את קורות חייך המורחבים
ודוהר אל המרחקים
|
אתה יודע שאימא שלך זונה
יא חתיכת הומו מזדיין אוכל בתחת
לך תמצוץ לסוסים וכלבים
שישתינו עליך עורבים כל חייך
|
מישהו מוכרח להבחין
בזעקתי הערירית
השב-רירית
|
מוכרח לחדד עד תום
את השעות הבודדות הללו
|
סוער וחורק כמו מכונת כביסה מקולקלת
מקוללת
|
מהמושיקוס הראשון שעשית
הייתי צריך להבין
|
לתת הזדמנות לכל אחד ואחת
להתאים שם לכל אחד ואחת
|
הלילה יש לי צורך אחד
והוא להתנשק איתך
|
מלחמה נועלת מגפיים כבדות
מבוקש לאלתר
סנדל דליקטס
ללחות התל-אביבית הנמהלת
|
מחר על הבוקר אני
קונה שתיים אומנות במכולת
בשביל לפתוח את היום
|
רצוי להשרות רגע נוסף
ולו בעבור זיכוך מינימלי
של נפש מסואבת טרופה
|
זה כואב לי בנשמה
כמו שיר מזרחי
זה כואב
אסלי
|
גם המבריק שבהם
גם הבוהק ביותר
|
אם ביורק היא הברווזה הצהובה
של מחזיק המפתחות
אז כל דבר יכול להיות
כל דבר
|
בזמן שבין האין
לבין הנזקקות
בתוך נחשול הדקדנס
|
מתפצל
לשתי משמעויות מהותיות
אחת סודית
|
איך ברגע הריח נטמע
נטעם מוכר
והוא ממכר
הבנזונה
|
הייתי זועק אחחח
אך אפילו הלחישה קשה עליי
|
"אבא!
אתם מבינים מה אני אומר לכם?
אבא!"
|
אני כל הוויה כל פרי בריא
כל פירות הבריאה שישנם
|
להוקיע את הדילדו הציוני
הנעוץ בשורשי המולדת המורעלת
בטענה שבלעדיו
מה כל זה שווה
|
את המפות המקומטות האלו
אף מגהץ
לא יוכל
|
איכה אפרוט את עדייו
איכה אכמת את יופיו
להכיל את הברק במילה
|
(אל
תנסה להבין באמת חסר
לך שתנסה להבין אבל שיגיע
למסתובבים סמוך עלי)
|
כמה שלא אדגדג אותה
היא מילה פשטנית רצינית
היא לא תצחק
|
איך אתה מסתובב ככה
עם כל החורים הללו
כמו שעון חול פצוע?
|
נקרא לזה הימלאיה של רגש אנושי
נקרא לזה פנטזיה עלי אדמות
קרקס שלם של קרנפים וקופים
|
אחד ביקש להכיר אותי לעומק
אחד ביקש להכתיר אותי לגובה
|
ומה אם גם אני בתולת ים
ומה שאני קורא לו יד
הוא בעצם סנפיר
ומה שאני קורא לו נס
|
לא אכפת לי להיות קרן פלס
בשבילך
גם לא סלין דיון
|
כמו נישוק קטנטן קטטוני
על העורף הנוקשה
|
ואם זה מה שיש לי לכתוב
אולי עדיף לעצור
|
אלמנה מלשון אלם
אין לה מילים חדשות עוד
נשארו לה רק שורשים
המילים היו נעוריה ושנותיה
|
אושר הקיום כולו
יורד עלי כגשמי ברכה
|
ללא פחד
אני יכול לכתוב
על מפית ניר דקיקה
|
גם אני מפחד מהשטן
ונמשך לאלו שלא מפחדים
|
אחד גומר שני מתחיל
האיטיות היא שתכריע
בבת אחת טרופה
|
יש לילות
אין למצוא אותו
בכל היבשת כולה
|
נשחק בלקום לתחייה
כאם עד כה דבר לא היה
אני אהיה הכובע
ואתה תהיה המצחייה
|
משמשים יבשים
ישנו לנו את החיים
רק הם
|
סיפוק טהור-אמיתי כמו גרגור חתולי
ואם אני אומר גרגור חתולי
זה סיפוק טהור-אמיתי
|
יונה יונה, הזיכרון מתוק
ומעשי האופל שקטים כמו כפכפי פרווה
|
מבטים אבודים בחלל
כעסים אחרונים
שהתעייפו
|
זהו הרעב האדום
שלא מרפה
ולא ירפה
|
נינה חיה את חייה
בגישה ובשיער צבוע צהוב
|
איך ברגע אחד
נינה
איך ברגע
|
כל אחד רוצה להיות מיתוס
כל מי שהיה פעם מאוהב
כל מי שהיה פעם בנאדם
|
מעניין מה קארי ברדשו
הייתה אומרת על זה
אבל די לצרה בשעתה
|
של נפלאות ונצנוצים
של ניסים, אדוני
קן של ניסים
|
אתה תמיד רמז מופתי
תמיד מתחת לפני השטח
הבוער
|
כשהרכבת עוברת
את תמיד אומרת
שאת בסך הכל מחבל קטן
|
כל מילות הארס וההרס הפכו לשיר ערש
הייתי מסוגל לנפנף לך איתו כל הלילה
|
אני רוצה לכתוב על אביבה עכשיו
על רגלים קלות וקול מעושן
ספק צחוק ספק שיעול
|
לקום מחר בבוקר עם שיר
חדש, ישן
איזה שיבוא
|
מי הכי יפה בעיר?
מי מפחד מואגינה?
מי מפחד מוירג'יניה וולף?
|
תוך שזירת אפליקציות בחוטי רקמה
של תסכיתי אימה מחרידים
מדממת אותי מחשבות חולניות
|
בלי הרבה מרבי רגליים באוויר
כמו אלה בדיוק
|
גונבת את ההצגה
מביימת חיים
הנה היא יונה
הנה היא סוס
ערב רב של דמויות
היא יכולה להיות כל דבר המרב הזאת
היא יכולה להיות אני
|
שותת דם ודיו
משפריץ אוי לכל עבר
|
הדמיון שלי הוא מפלצת
אנקונדה אימתני מפותל
נשקו העיקרי הוא ההפתעה
ואבוי אוי
|
פזילה פנימית גועשת
אל המקומות ההם.
|
עוד שיח עם הבורא בחלום
ואם חלום אז שיהיה שיר
רק לא עוד שיר פסיכי
רק לא פסיכי
|
הנה התורה כולה
על פאלוס אחד עסיסי
|
קושר את השרוכים האלה של החוסר הגיון
שמכים בי ברכות ברכה כמו מטוטלת מקולקלת
של שעון קוקייה פסיכוטי
|
קול רועם וחד
בדממת אין קץ הוא חודר לנשמה
כמו כושי סמבו עם איברים איתנים
|
קול אחד חושב שהוא יכול
בקולו
|
הרוח נושבת לחישות
לאהוב לאהוב לאהוב
|
קטן להתבגר איתו
ולא להזדקן לעולם
בזכותו
|
חתולות יולדות בלי אפידורל
בלי מיילדת לידן
חתולות יולדות גם שישה
לבדן
|
התוגה הופכת מתיירת מזדמנת
שלא מבינה את שפתי
למתנחלת פנטית בלי אלוהים
|
רק הנקודה הלבנה הקטנטנה
שבמרכז האישון המזוגג
עוד מנצנצת לי
|
הנה אותות
הנה אותיות
שצרבוני במהלך המסע
|
ביום שני מרגישים אותה הכי חזק
|
וכל מה שהצלחתי בלעתי
וכל מה שבלעתי הצלחתי
וכלום לא הצלחתי
|
כמו כיתת יורים אפוקליפטית
היישר לגרעין הקשה
מנשוא
|
כל בוקר ליבי מתעורר
מניח אותך מעל הררי שוקולד מריר
ומפאר
|
זריחה שכזאת, כמו שלנו
לא ראיתי מימיי
|
מערבב יותר מדיי צבעים בבת אחת
|
השפה לובשת מדי אחות קלים כאג'נדה
מתעטפת בפיסות לחם לבן בלי הקשה
|
אני צל מתפצל
מתפלץ
השפופרת גיליוטינה
|
אני די חרוץ בלמצוץ לעצמי
את הנשמה
|
גם אני מרגיש pretty
And witty
And gay
|
כמו בתוך חלום מעומלן הומוגני
רגע אני כאן ורגע אינני
|
אסופה של מילים עומדת בדרכי
עוד סופת ברקים
בעוד בוקר קיץ עייף
שכבר חוויתי
|
שמישהו ייתן לי שתי סטירות על הישבן
וישלח אותי לישון בלי נשיקה
|
ישא אותה מכאן
לברזיל או למאדים או לירח
או לסניף של מקדונלד'ס כשר
ליד הים של ירושלים
|
אין בי שירי ערש שאגרתי מזמנים אחרים
אין גם שירי אהבה
רק צעקה
|
זאת לא חוכמה לרחף בשמים
הגאונות היא לדאות מעל העננים
|
יהיה שם חזון אינטרגלקטי
שינצנץ כמו משהו של פעם במיליון
|
שמישהו יקרא לרופא או אחות
שמישהו יחיה את האהבה שלי
שמתה
|
"אדם יכול להיות בשני מקומות
אחד בעבר אחד בהווה
אחד אצל אחר אחד אצל עצמו"
|
כל הזמן
הזמן
מזדנב לנו מתחת לאף
|
כל מה שהיא צריכה
זה משהו קטן בפנים
רק משהו קטן בפנים
|
מאלחשת תחושות סינתטיות
מאתגרת אותי לפענח
את הזמן שלוקח לדייק
|
תגיד לי כמה גיבור אתה
תגיד לי מילים מהמאה שעברה
תגיד לי סלנג עתיק בציר 83'
תגיד לי שנפלתי על הראש
|
בגירוד הקטטוני הזה
שבנינו בינינו
אתה נאצי נוצץ
ואני אנה פראנק דהויה
|
חמש טיפות של ויסקי
ארבעה דגים שונימשונים
שלושה צבעי בסיס
|
תזדרז
הם קוראים לו
בכל פעם שהוא כותב
בכל פעם שהוא אוהב
הם צועקים לו
תזדרז
|
אני מכין לך את הסלט הכי עשיר שאפשר
כמו מוזיקה על מוזיקה על מוזיקה של ביורק
יהיה בו הרבה סוכר וכל דבר ושום
|
איך ללכת לאיבוד
בלי לזוז מהמקום
|
תיכף זה יעבור
תיכף זה עבר
|
מה אני בוקר על הבוקר
מפזר להקות יתושים
דוהר מעל גופות יהודים כתושים
|
אוסי: מה אתה חושב שהחלום הזה אומר?
אלי: מה אני פסיכולוג? זה אומר שאת באה לי בחלומות, זה מה שזה
אומר.
אוסי: אני מקווה שבפעם הבאה תחלום עליי משהו יותר שמח.
אלי: אני מקווה לא לחלום עלייך שוב.
|
עמנואל: בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי לא מסופקת באופן
שיטתי.
מאיר: מה? במיטה?
עמנואל: אתה חושב בקטן. זאת לא המיטה. זה הכיור והכיריים
והספרייה והחצאית. הכול איבד מהקדושה הבסיסית שלו בעיניי. אני
לא מוצאת יותר קדושה במעשים שלי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
גם אני
קופירייטר.
מי לדעתכם הכניס
את ה"טי"
לטי-שירט?
ישו. |
|
