|
In the seventh day of Hanuka a family of 7 people (mother,
father,one boy and 4 girls) celebrated the holidays with
their friends in the city of Dolev.
The child who was 12 years old asked his mother:"Mom, why do
we light candles in Hanuka?"
|
השעה הייתה שעת צוהריים כשרומולוס יצא לרחובות הלוהטים של רמג.
|
"ישנם סיפורים שעדיף שימותו לפני שיספרו אותם, ככה אמר לי פעם
נזיר אחד, איך נדע אבל אם הסיפור שסופר לאחר שכל הדמויות בו
מתו הוא אמת או בדיה?"
|
"בחלום מתגלה לנו משמעות העתיד שלנו כפי שהיא טוויה אל תוך
זיכרונות העבר"
|
ביום רביעי הייתי ביפו. ביפו יש קסם מיוחד. גם האיזורים הכי
הרוסים של יפו הם יפים ולרגע תהיתי למה. לאחר שנייה של עצירה
הבנתי שזה בגלל הרחש. קול הגלים המתנפצים על החוף, על הנמל ועל
שוברי הגלים.
|
כעבור שעה וחצי כבר יורד הערב. איך שמחשיך מתחיל ירי אוטומטי
מכיוון רפיח. תזכורת לזמן ארוחת ערב. יובל ואמיר הכינו סלט
וגבינות על השולחן. אנחנו מצטרפים אליהם ואל המפקד. במרכז
השולחן ניצבים להם בגאווה חמישה גביעי מילקי.
|
ישנם דברים שלפעמים אי אפשר למנוע. כשאומרים שכל סוף הוא התחלה
שוכחים לציין שלכל התחלה יש סוף אחר כך. כמה שניסיתי לדחות
אותו ולמצוא לו פתרונות אחרים, זה נראה לי שאין מנוס ממנו.
במהלך השבוע האחרון עברתי את אותו משבר של טרום גיוס.
|
מלחמה אדירה עומדת לבוא עלינו. אף אחד לא יכול לתאר לעצמו את
עוצמתה. הצדדים לא הוחלטו עדיין אבל מה שבטוח כל העולם, היקום
והאנושות יושפעו ממנה ויקחו בה חלק. המלחמה הזאת, תהיה מלחמת
כל המלחמות. גוג ומגוג. מלחמת החושך באור, הטוב ברוע. כל צד
ירגיש שהוא הטוב.
|
יום אחד הגיע אל קרחת היער שפנפנן קטן שחיפש אוכל למשפחתו. הוא
ראה את עץ הארז וזיהה אותו בתור עץ הארז המפורסם הוא ניגש אל
הארז ושאל אותו בנימוס "ארז יקר, האוכל בבקשה לקחת אחת מאבנייך
ולמכור אותן על מנת שאוכל לקנות אוכל למשפחתי?"
בחן אותו הארז וענה :"בגלל כ
|
אני אספר לכם את סיפורו של גידי לורנס. היסטוריונים אמיתיים
היו אומרים שהיה לו לב אריה, אבל ההיסטוריה לצערנו נכתבת על
ידי המנצחים, שאינם תמיד הצודקים. גידי לורנס נולד בימים
שבהם...
|
קיפי החל להסתובב עם טיפוסים מפוקפקים, בעלי קשרים מפוקפקים
עוד יותר.
הוא החל לצאת למועדוני לילה עד אור הבוקר ולריב עם הוריו.
הוא החל לעשן ולשתות משקאות חריפים. חבריו בני השנתיים החלו
להתרחק ממנו.
|
רוח סתיו העבירה
שנתיים שלמות לאחור
1000 כניסות לא יאירו
ליל בכייך השחור
|
איש אחד תמיד מרגיש נדפק,אולי כי הוא שחור
אישה אחת ממשיכה לברוח, כי לא היה לה ממי ללמוד
|
Looking into the debth of your heart,
reading the stories of your past,
knowing your darkest dreams,
what you feel when daylight dims.
|
I am awake dear friends,
Your armies are still fighting.
I cannot heal alone,
your will to keep on loving.
I look for dying trees,
Destruction was their fate!
Your souls are the debris,
For They are filled with hate!
|
When you walk alone now
in the streets, in the night,
When you hear a thunder,
then you see a bright light,
Know it's me.
|
She is full of magic
She is science in its dawn
She is all and nothing
She could be the one...
|
Somewhere along the line
I was a captive of the system
I wrote my thoughts for other men
to say them
|
Somewhere over the rainbow
I am no longer Down There
I have broken the circle
how did I dare?
|
The sky are dark tonight,
But my soul is darker.
|
Suddenly the shooting stops,
Lunch time, they are eating,
We are laying in the valley.
|
Look at the path I walked till now.
It's long and ever lasting.
Look at the roses on the road side.
Their beauty is so bright.
They have no thorns, for they are all inside my heart.
|
Without talking I am the listener
Without a saying I am the advisor
|
דברי חוכמתך,
משקים את מוחי,
כמים לאיש הצועד במדבר יממות.
|
גם כשהתייפתי עבורך
רציתי לנקר עיניה
ובעוד שמעת איתי שירים
נזכרת ברגעייך החמים איתו.
|
עמוק בתוך המקום הזה
הגדול והסגור
החלול ומלא הרוע
החשוך והקר
|
אי שם בארץ לעולם-לא הם כולם נמצאים.
צוחקים משחקים ומאוד אוהבים.
|
הכאב חודר, חד כמחט,
אל תוך העורקים,
|
השמש שוב זרחה היום
העולם לא התמוטט.
|
בנשמתו הוא מפקד
על אף אחד הוא לא עובד
הוא מתאכזר אל תלמידיו
הגמנסיה - בוערת - עכשיו.
|
כבר נשכח טעמה של נשיקה,
והארס דעך ונעלם.
|
קול ציוץ ציפורים
ואור דימדומים מתפזר
ופנייך נגלות שוב
ביופי חדש ואחר
|
חיפשתי לי בלון
גדול יפה וצבעוני
|
וככה זה
בדיוק כמו שאמרת שיהיה
החיים נוהגים בי בקלות
רוב הזמן
|
אם תבקעי את גופי
עמוק אל תוך הבשר
תוכלי למצוא את ליבי
|
דמעות יורדות מתוך עיניי
נופלות כטיפות הגשם של שבוע שעבר
|
הם שוכנים בבלוקים העזובים,
במחראות המנוטצות,
במעבדות הריקות,
במחסנים מלאי התמונות.
|
את ליבי השבת מן העיר האפורה
והערת אותו בנצוץ חדש
והאור שב אל פני
והחיוך גם הוא חזר
|
אמרו לו שהוא מזכיר לאנשים
שמחר השמש תזרח שוב
ושיש עוד סיכוי
אופטימיות ללא גבולות
אמרו שהוא קצת לא שפוי
|
גם כשהלכת
היה חיוך על שפתייך
כי ידעת שנמשיך לחשוב עלייך
|
כבר מזמן כבתה השמש,
נדלקו הכוכבים,
ומתוך דממת הערב,
עולה שירת המלאכים.
|
מתוך תופת הלהבות,
מתוך הדם והבשר,
מהמוות ושרידי החיים,
ראיתי אותה נבראת לאט.
|
אני אוהב את המינימליזם שלך
|
בניתי קיר,
חומה.
לבנה ועוד לבנה
בעזרת חברים,
מסיבות, ספרים
ושירים
|
החלון היה פתוח
נסיון כוזב להכניס קצת קרירות לאוטו.
ישבנו שנינו ודיברנו.
כמעט סוף שבוע בגלגלץ
|
רק חייל צעצוע
משחק באהבה
משחק במריבה
מתגונן ללא הפסקה
מהיכן ומתי תבוא המכה
|
טיפת גשם ראשונה
מושלכת בחוזקה אל מציאות מרה
|
החשק לצחוק גובר על היכולת
ובלב ממשיכה המלחמה הקשה
שום דבר לא יצליח לעצור הרגשה
שהנה הגיעה אהבה חדשה
|
כשזוגות מתחברים
המוזות לוחשות
הן לוחשות מקנאה
מרכלנות וטינה
הן לוחשות סיפורים
עתיקים ומעוותים
שנועדו לכער
את ימי ההווה היפים
|
עכשיו, כשעלית לשמיים,
האם פגשת את אלוהים?
האם הוא הציע לך קצת גלידה או כוס מים?
|
מנגינה שטופת רגשות.
מיתר נושק למיתר.
ותו רודף תו.
ורגע פריטה ממהר.
ואקורדים רבים אחריו.
|
בכל המילים שכתבתי
היה חסר לי דבר
|
כמו מעיין מי קרח
ביום החם ביותר בשנה
את ממכרת
מושכת אלייך את מהותי וישותי
|
נשמה צפה
ביקום האינסופי
מנסה לגלות להיכן
פה ושם תבקר
בגופם החומרי
של כמה מבני האדם
|
נשארת געגוע
כמו טקס סיום
כמו הטיול של שנה שעברה
זכרון עבר רחוק
|
ביום הלוהט הזה
כשליבו בוכה לגשם
ונשמתו עולה באש
|
זה התחיל כשאלוהים ברא את העולם.
הוא ברא את האור, החושך, השמים והים.
הוא גידל פרחים, פירות וירקות.
ברא ציפורים ואת כל שאר החיות.
|
אצבעותיי שזורות בשערך
שתי וערב של שני אנשים
|
מי נהר, שוטפים פצעים פתוחים
אוספים איתם כאבים שנשכחים
סערה חלפה באופק עוד אחת
השקט ביניהן ירד
|
תלטף את לחייך
מגעי על עורך
|
ושוב אני מרים ראשי מעל התופת
מסתכל על חטאייך בהבנה.
עולם ישן-חדש ניצב מולי,
אני ציפור חדשה-ישנה.
|
עכשיו יותר מתמיד,
יפית בעיניי,
כמו נזכר בחלומותיי,
אחזתיך בזרועותיי,
ונגעת שוב בליבי.
|
מחוץ לחלון יש עץ מדברי
נמוך ומסכן ועליו כה קטנים
אבל גם הוא תקוע פה
עמוק באדמה
אדמה חמה וכואבת
סביבו מעגל של אבנים
|
מחר אולי אני לא אתעורר
וכל מה שתכננתי יגווע
העתיד הזה, שקיים בראשי
לעולם כבר לא יוודע
|
גרגירים של חול נאספים אל ערימה מוגנת,
בקול תקתוק חרישי.
|
סוס צבעוני מפלסטיק
נושא הבעה של סבל
מסתובב במקום ובינתיים
מדברים אנשים דברי הבל
|
שטחים ירוקים מכוסים
בצילו של ענן
זוג עפרונים תחת עץ
|
נקה אותי כבר גשם,
מאבק של קיץ חם.
בוא וצנן כבר גשם,
את חום לבי המיותם.
|
רוח קלה
העיפה אותי
אל זיכרון שיבש וקמל.
וחשתי שוב תשוקה מלבלבת,
אשר חשתי בעבר;
|
שמש חמה ואוהבת
עדה למאמצי הכנים...
|
אני לא אוהב להרגיש בודד כשאני עם מישהו
|
מסתובב במיטתי
מחפש את חיבוקך
מקיץ מחלומות
מחוסר מגעך
|
והנה הגיע הרגע בו פקחתי את עיני
וראיתי
את מה שנשמתי צריכה להבין.
וקול שקט ורגוע במוחי אומר באהבה
תתעורר
|
לו יכולתי למצוא,
את גן העדן האבוד.
האם תתני לכל ללכת
ותבואי עימדי?
|
עטוף בך הינני
כל עולמי הוא את
והנה גן העדן
אפשר לגעת כמעט
|
היא תמיד נמצאת שם
כמו להבה קטנה
|
את זוכרת שפעם ישבנו בחדר שלך ודיברנו על חברות אמיתית?
את זוכרת מה אמרתי לך?
זוכר שישבנו בסלון אצלך וסיפרתי לך שאני יודע שמשהו לא בסדר?
זוכר שאמרתי לך שאת המעט, ממש מעט שאני מספר, אני מספר רק לך?
אני זוכר יום גשום במיוחד שהלכנו לקניון אביב ואני רצתי אח
|
זמן... זמן... הזמן זורם דרך כפות ידינו, מקיף אותנו, חומק
מאיתנו... לעולם לא יהיה לנו מספיק זמן... תמיד יהיה עוד מקום
שנרצה להגיע אליו, תמיד יהיה עוד דבר שנצתרך להספיק.
|
איפשהו במהלך המרוץ אחר משמעות יצרנו את המילה. כדי להגדיר את
המשמעות. לתת לה שם.
|
אני כועס עלייך. כן חשוב לי שתדע שאני כועס עלייך. אולי כולם
סלחו לך,
ומחלו לך מזמן. אבל אני כועס עכשיו.
זה נראה לי אגואיסטי לקום ולעזוב ככה פתאום. ואתה יודע שלא
בגללי.
|
הפגיעה בקרקע העבירה גל של כאב...
|
רואים הם את הפס הצר של השמש החדשה העומדת לעלות עוד מעט. עוד
קצת והיא כבר מופיעה.
|
שלח לחמך, על-פני המים: כי-ברב הימים, תמצאנו.
קהלת פרק י"א
|
אני רוצה שתפסיקו. תתעוררו. כבר עברה חצי שנה ואתם עדיין
ממשיכים לדוש בכל מה שקרה. אני לא מבין למה אתם עושים את זה
אבל ממשיכים. כאילו לא השתנה כל העולם בינתיים וכאילו לא עברו
הרבה דברים אחרים. אתם בוחרים להמשיך לשלוח אליי את אנרגיות
האשמה שלכם. תפסיקו עם זה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
בטח שאני זוכר
את הילדות שלי.
אני זוכר איך
החליפו לי
חיתול. אני זוכר
את זה ממש כאילו
זה היה אתמול.
יצחק שמיר ברגע
של נוסטלגיה. |
|
