|
וליושבים סביבה היא מספרת
על מקדש עתיק יומין
נישא משמש עד שמיים
בפתחו שני עמודים
|
ועוקבת אני אחרי עין שואלת
כתף בליטוף ונשיקה מעגלת
חשה גודלו של אובדן זיכרון
|
עיננו מכוסות
ידינו מושטות קדימה
מחפשות, קצה של משהו
של מישהו
לגעת,
לחבר ולחכות
|
כנות הרגש וישירות המבט
הביכו,
הבריחו עיניי מעיניך
סובבתי ראשי, גופי, מבטי שנפל
מממבוכת חיזורך הגברי,
המיוחל,
העמוק,
שהעיר בי זיכרון מתוק
של ראשית
|
שואלת אם תשיבי את חייך
חתולה מסומרת
בכוח טורף, מכשף
האם תחזירי שירת חיוכייך,
|
בחושך בשקט, בתוך גופי
חי לו יצור הבטן שלי
הוא מכיר מתוך נשמתו, נשמתי
הוא מקור סודותיי, כאביי, שמחתי
|
סימן חיוור בגוף אחר
ודמיונות סתורי עיניים
מנחמים ימי משמר
עטופיי יראת שפתיים
|
כפרפר מגלה כוחו של יופי
נפתח בך צוהר לעולם שאחרי
|
אני לא מאמינה
ואתה לא מסכים
שאדבר ואחלום על כל דבר
|
ימים רבים אני חולמת
על כוכב בזוהרו
שידליק אותי אליו
וייתן בי משיברו
|
הנח לחלקת האלוהים הקטנה
אל תחזור לבקר בה
הנח,
כל עוד נשמה בקרבה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
זריז יותר
מהאינפלציה,
מהיר יותר מהפה
של חרגול-
האיש הכי מהיר! |
|
