|
אני חושבת, שמישהו זרק עליי אבטיח אתמול.
לא נראה לי, שזה נעשה מתוך כוונה רעה או פרץ רשעות פאסיב-
אגרסיב רגעי ותמים, אבל התוצאה הברורה והחד משמעית הייתה טיפות
אבטיח קרירות ודביקות על היד שלי ומטה.
|
חושך ירד על הצד הדרומי של כדור הארץ וגבריאל ידע שהגיע הזמן.
כבר שנים שהוא מתכנן לפתוח את הדלת, כבר שנים שהוא סקרן לדעת
מה מסתתר מאחוריה, מה אלהים מחביא מכולם.
|
"אני חייבת..." החנקתי דמעה והרחקתי אותך ממני, כך שנשימותייך
החמות ליטפו את צווארי. "אני חייבת למחוק אותך".
|
והיא, הסתכלה עליי במבט כזה מרגיע ושליו, עם עין אחת ירוקה
ואחת חומה, ואני חייכתי ונכנסתי למכונית, זורקת את התיק הענקי
שלי עליה ומסדרת את הנשק כך שלא יכאיב לי יתר מדיי.
|
היא מילאה דלי אחד בחול ואחד במים ובנתה צורה ראשונית, מערבבת
אותם ומפסלת נטיפים בקצות אצבעותיה, יוצרת צורות עדינות
ומדויקות להפליא.
|
"זו פעם אחרונה שנשב פה ביחד?" היא שאלה אותי בעיניים
נוצצות... לא העזתי לענות, לא העזתי לחשוב על זה אפילו... "אתה
חושב שיהיו שקיעות כ"כ יפות גם כשלא נהיה כאן?" היא המשיכה
לשרוט לי את הלב.
|
והלב שלי דופק כל כך חזק שאני מתקשה לנשום ועוד קצת אני בצד
השני של העולם ורואה את האמת שמעל לפני המים ואם אני אספור עד
חמש אני כבר שם...
|
ללכת לים עם סדין ענקי והמון קופסאות פלסטיק עם פירות העונה,
רדיו-דיסק על בטריות ושירים של מסיבות. לפתוח את הדלת עם
תחתונים וגופיית-סבא לבנה
|
האשה הראשונה שעברה ליד הממטרה הייתה לולה אוגוסט: יצאנית
צמרת, כפי שהעדיפה לקרוא לעצמה, וזונה איכותית - כפי שנקראה
בשפתם המלגלגת של תושבי גולאנה.
|
ישבתי עם שאר הסגל בהפסקת הצהריים, הסתכלתי על השעון שענדתי על
החגורה ושתיתי קולה מפחית שחברה קנתה לי... "עוד כמה דקות אני
צריכה למחוק את החיוכים ולהמשיך את ההצגה", חשבתי לעצמי...
בדיוק הוצאתי את הפלאפון שלי מהמטען כשהוא צילצל...
|
סתם יום שישי בצהריים... וחם, חם אש... סוף יולי ואני בתחתוני
סופרמן מגניבים מסתובבת לי עם קוביות קרח ביד ומרטיבה את
הגוף... ועדיין חם... חם ואין אוויר. וקסמן, האיגואנה שלי
מסתכלת עליי בחוסר אונים - משהו...
|
אני נכנסת לחדר והיא מתיישבת על כורסא ענקית בצבע אריזם.
"קוראים לי 'אבל', זה נגזרת של 'לאבלי', אבל מקבל משמעות הפוכה
לחלוטין. על העקרון הזה פועלים הרבה דברים במקום הזה...
|
עצמתי עיניים ושאפתי מהרוח הקרירה, שנשבה במערבולות סביבינו.
פקחתי את עיניי, השמיים זרועי הכוכבים הסתכלו עליי חזרה.
ואז זה התחיל.
|
כולם התחילו לקרוא לי "הפייטרית של ערן", אבל הוא התעקש שרק
דיאבלו הוא הפייטר שלו ואני פשוט שמחתי שאני שלו, לא משנה אם
פייטרית או לא.
|
עם דעיכת החורף, הלכתי הבייתה מחוייכת, נותנת לטפטוף קל להרטיב
את אפי, טועמת טיפות של סוף פברואר - מרץ.
|
קרה לך פעם שלא ידעת להבדיל בין מציאות לחלום?
|
היא הייתה בגודל של הזרת שלי בערך, שכבה על הצד וידיה הקטנטנות
בין ירכיה. הכנפיים שלה בהקו בצבע טורקיז עכור והיא לא זזה.
|
לפני שהעניינים התחממו מדי, הוצאתי את המפתח מהתחתונים ופתחתי
את הקופסה. הוא הסתכל על תוכנה בכזו תאווה שלא ידעתי למי הוא
יותר נמשך, אליי או אליה.
|
נרדמנו ככה, כשראשך על ליבי והרגשתי כל כך חשופה ועירומה, שאת
יכולה להרגיש כמה שהלב שלי פועם מהר וברגע שתירצי, תוכלי
להיכנס לי למחשבות.
|
המים עוד יבעבעו בנחל
שזורם בינינו
|
כמו הפעם הראשונה שהולכים לים בקיץ,
כשהגוף עוד דהוי מחורף שונה
והשמש מחממת תאים שכוחים ואפורים
והחיוך שבא החוצה מבפנים
|
איך נוכל להגיף עינינו
להניח גוף עייף על מדרכה קרה
ולהינעל?
|
רציתי להגיד לך שאני שונאת אותך
שונאת אותך כי כל כך אהבתי
בטחתי בך וכל כך נפגעתי
ונתתי לך הכל ורגשתי בך סערות
|
חלוק נחל בוואדי נושק לחולות
קרני השמש מן הכינרת עולות
שקיעות של דם
חצי בנאדם
הארץ הזאת, קולה לא נדם
|
כשחיכיתי למילה שלך,
כוכב למעלה נפל וילדה קטנה מצאה אותו,
התכסתה באורו על הספסל בגינה הציבורית
והיה לה
|
בשביל הלוק מוסיפה קש צבעוני
ודובדבן אדמדם כזה
|
שלושתינו
נרדמות במדים, מתעלפות
בתוך כיתה חנוקה
|
ושתיקותייך מעיקות עליי
במיוחד כשאת מנסה לעצור את הדמעות מלפרוץ מעינייך
הבורקות
|
הירח החצוי משתקף
בלהבה של החרב
ואתה מסתער
|
אתה לא היית בבית
ואני לא באמת ציירתי עננים
אלא
|
ספר גדול נפתח,
מתת שמיים
אבל את בין השורות עדיין
|
זכרון שנגנז ואת תישארי פצועה בשטח אוייב,
מופקרת לטרף רעב
|
מתקערת ומתקמרת למגע ידייך
ובמגעך תחיה אותי,
|
אני
אצלול כל כך עמוק,
לא אעצור נשימתי
|
והוא אהב להסתכל עליה
מסתכלת על עצמה רוקדת מול המראה
ומעולם לא ידע שהוא הרעל שלה
|
כנראה שנשכתי את השפה
חזק מדי.
|
בחוף שמש כתומה שוקעת בים כחול
הפעם המטאפורות יישארו בשטח אוייב.
|
ורק רציתי לבוא ולגזור את השיער המושלם שלך ולצעוק עלייך שאת
חייבת להפסיק לשתוק
ולבכות
ולהתחבא מעצמך ומכולם
|
יהודית רביץ בהופעה בקיסריה!
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
עייפתי מלהיות
כל הזמן מקורית
ומצחיקה.
הגיע הזמן
לסלוגן חלש.
בוליביה. |
|
