[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי יפעת שלומי

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ראיתי לראשונה את דפי כאשר הייתי סטודנט שנה א' למשפטים.
הנוכחות שלה שיגעה אותי אז, ואני הלכתי שבי אחריה. היינו זוג
מאוהב. זוג שרואים בסרטים הישנים של פעם בשחור לבן. צעירים
ומאוהבים.

קוראים לי סלים, ואני בן 14. אני גר ביפו.
התחלתי לפני כחודש את שנת הלימודים בתיכון בתל אביב, כשחלק מן
התלמידים הם ערבים-ישראלים.
מדי בוקר אני עולה על אוטובוס מיפו לכיוון בית ספרי, שם, אני
פוגש את חברי מוחמד. אנחנו חברים טובים מכיתה א'.
באותו בוקר לא הגי

ליידי ליאונה היפה הייתה שם. ליבו הלם כל כך בחזהו עד כי חשב
שכל הנוכחים מסוגלים לשמוע אותו. היא הייתה יפה כל כך! עיניה
בריכות תכולות ומזמינות ואפה קטן ככפתור. תלתליה הערמונים
קישטו את ראשה ושיוו לה מראה מלכותי ומעודן. הוא בקושי בלע את
רוקו כאשר ראה לחרדתו

אהבה
היא הלכה בצעדים מהירים בשביל הגרנולית, שהוביל אל ביתה. שולי
חצאיתה רקדו בקצב הליכתה ועקביה הגבוהים טופפו ברעש, כאשר עלתה
במדרגות ביתה. היא תיארה לעצמה, שהוא ידע, שהיא הגיעה, רק כאשר
תפתח את הדלת, למרות שהצלילים, שבקעו מעקביה, גרמו לכלבי
השכונה לנבוח כמקבל

חוסר אונים
נו, תתיישבי כבר מול האינטרנט ותתחילי לחפש עבודה!
לא, אל תשחקי פריסל, צריך להמשיך לחפש
עוד הפעם סודוקו, בחייך, כבר שלושה חודשים את לא גומרת את
החודש
כבר חצי שנה שאמא מכניסה לך כסף לעובר ושב
כבר שנתיים וחצי מאז שהפסקת ללמוד!
אז תעזבי את השטויות


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה נכזבת
ואז אמרתי לו, אתה יודע מה, תחזור לישון. ביי. וטרקתי.
ואז הוא מתקשר אלי ואומר לי שאם אני מנתקת לו עוד פעם אחת זה
באמת יהיה ניתוק (כאילו של היחסים). והתחלתי להזיל קצת דמעות
בלי שהוא ישים לב.

זכרונות
אישה בשנות ה-50 לחייה, שיש לה רעמת שיער מתולתל צבוע
לבלונד,נעמדה לחכות לאוטובוס בדיוק בטווח הראיה שלי. מה אני
אמורה לעשות במצב כזה? באיזו זכות אני יכולה לבוא אליה ולומר
לה: סליחה, גבירתי, התלתלים הלא מסודרים שלך מסתירים לי את
טווח הראיה.

הגעתי, פקידה עלובה, רבאק בת 27, זו הפיסגה של חיי שהפחד מרשה
לי, אני רוצה אבל לא מספיק בשביל להילחם. כוח רצון אתם אומרים?
אמביציה, אומץ, התמדה. הכל נכון. אני עושה משהו? בדיוק כמוכם,
רק שורדת.




אני מצטער
אבל אנחנו
מלמדים פיסיקה
תאורטית...
אין לזה שום קשר
למציאות.

מפקד מחתרת
הפיסיקה
מנסה להרחיק את
הביולוג מעל
פניו.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/YifatShlomi
יוצר מס' 38863. בבמה מאז 17/8/04 19:48

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליפעת שלומי
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה