|
הגוף שלה לא איחר להגיב על ההפרעה הזו, כמו היתה זו ההצהרה שלו
על הסירוב הפתאומי להמשיך ולהיות אישה משוחררת. ההתרסקות
ההורמונלית החלה ולא עבר זמן רב והפנים היפות שלה העלו
פצעונים. אלו כבר לא היו פצעי בגרות. היא כבר לא ילדה. אלו היו
פצעי אכזבה, פצעי ריקנות,
|
הוא היה בטוח שהרג אותי. אבל אז הסתבר שהראש שלי הרבה יותר חזק
ממה שנדמה וסתם בכיתי חזק לתדהמת כולם. אני גם זוכרת שהושיבו
אותי בארוחת צהריים על עץ בצורת מזלג ונתנו לי לאכול חצי
אשכולית... זה אפילו הצחיק אותי, למרות שהייתי נבוכה
מאוד...וגם אבא שלי.
|
המראה של אבא שלי צוחק
גורם לי לשכוח שהיו בינינו תהומות
שאי פעם חשבתי שהוא אבא רע
שלא אוהב ולא מחלק נחמות
|
אהובי
זה לא נורא שאין לי עבודה
וגם לך
אז לא ניסע לחו"ל פעם בשנה
ונבטל את המנוי בתיאטרון
ולא נזמין סרטים בטלפון
|
בדיוק כשהחיים חייכו אליי
באה אהבה יתומה
משכה בשמלתי
תפסה בשערי
כיסתה את עיניי
ולא היה לה בית, לא מנוח, לא מסתור
|
עיניה - שקדים ותמרים
עיני דעת, דמעות תפוזים
אהובה שהותרתי בגן
בידה מילותיי אגוזים אגוזים
|
מאז
שאמרת שאין לך מה לתת יותר
הלכת במעגלים למקום אחר
יצאת מחיי אך הטעם עוד מתוק
אני אמשיך לרצות בך מרחוק
|
הרי את מחוסמת לי
אשת זכוכית
הרי לך הירח
אשתי הלבנה
|
ורואה אישה רעל.
לא עוזרת לה מסיכה
ולא רעלה
כי רע לה.
|
ואם טיפה של טל
תקתוק שעון
מעוף פרפר
יטו את נתיב חיי
|
אני ואתה על אופנוע
נוסעים במורד הטיילת
השמיים ורודים צהובים
והרוח בצבע תכלת
רסס של גל או דמעה או של אושר
אנחנו בטח בארץ אחרת
|
אני והכאב שלי רוקדים בשניים
בחשיכה, אין לדעת איפה ארץ ושמיים
עפים, שלובים עד קץ התחושה
עד אובדן תקווה
|
ובליבי לעולם לא יהיה שלום.
לא שלווה לא מנוחה
כך נדמה,
אושרי וילדיי
לא ישאלו עליך
|
אתה לי כמו יפו
וכשאתה עולה בראשי
אני מתמלאת געגועים
וגעגועיי כמו בנייניה היפים -
|
בדממה הגעתי
ובדממה אלך.
עייפתי,
כה סערתי וגעשתי
|
אין לי מנגינה
אבל
בפנים תמיד ריקוד
בפנים הכל פשוט
|
בבוקר חורפי ומסורג, נקי ומצונן,
נזכרתי כי חלמתי עליך בשנתי.
כולך שלי וללא עכבות התעלסנו
כדגים שהוחזרו מהרשת למים
|
וכל פעם נשמטה תחתיי האדמה
במקום בו איבדתיך
שם החושך מכה בי כתמיד
|
גבר ואישה
בחדרים סגורים
ובברזים זורמות אותן מחשבות
|
פעם כשהלכתי עם אבא להוציא כסף בבנק
אמרו לנו לגשת אל המנהל בפינה
|
בנקודת ההתגלות הקבועה שלי
ישנה הצטלבות דרכים
פעם היה שם בית דירות בודד
וערב אחד כל הכבסים על פתחיו
שמעו לרוח ,עקרו יסודותיו
ובכוחם הלבן פרשו כנפיים
והבית ריחף
|
אכאב אותך
אשלם בנפשי ובכבודי
וכשאסיים לתסוס
יהפכו כל מיצי לשיכר מופלא
|
בוא ניסע לנוח
ליעד ידוע
אגמים, עמקים, מה שנספיק...
העיקר שהשקט יחזיק
|
בהפתיע החורף
עומדת ילדה מלוחה
קפואה על צומת כגביש
|
בימים שיש לי אהבה
אני גוועת ועוצרת נשימה
וממלאת את בדידותי
באשליה שאין כמותי
|
ילדתי בוכה
ואני מביטה
מחבקת אותה
מנחמת חרישית
|
פני מלאך סלחי ושמעי
שום סיפור לא יימתק דיו
חזקה - אינך סוכר או שוקולד
את ילדת מוקה בחלומו
|
מלאות ריאותיי אוויר
צללתי אל תוך ימת אהבתך.
קרירים
כה נעימים היו מעמקיך
|
עכשיו כשאינך אני מבינה
איך במראה הפכתי יפה
הכל נצבע בצבעים של שמחה
האהבה נגלתה בגוונים חדשים
|
חתולים חולמים בלי רגשות אשם
הם יודעים שתינתן להם הזדמנות נוספת
קל וחומר אם ימצאו גליל נייר
או כדור צמר או סיכת ירושה
הם כבר יחביאו אותה מתחת למיטה
|
עד שתחליט לשוב
אחרוז מלים יפות
אסרוג מעשיות
אארוג בסלסולים
באימרה מפותלת יחברו הן יחדיו
לשל מסובך, לים מאובך
|
כשתשוב
אני אדע שאתה שלי
שאוכל להיות אהובה
השמש תזרח מתוך עיניי
|
לבי נשבר לאלף חתיכות
נסחפו שבריו אל כל עבר
כמו קרחון אילם
בשקט הדומם
|
כשעננים עולים מהים
כששמש אוספת אליה את היום בחזרה
כשפרי נופל מהעץ או קר נורא
|
זוגות זוגות נעבור את המבול
ומה אם לא יכלו המים?
מה אם יונה לבנה לא תכריז שלום בינינו?
מה נאמר לילדינו?
|
פעמוני כנסיה מכריזים
כי באה שמש
אל משכבה על אופק
עריסת מנוחתו של השוק
|
טוב
שיש סוף
לעיר הגדולה.
במראה האחורית היא מתרחקת, אפורה
הנוף מתרגש לקראתנו, אנו עולים לעיר הקדושה
בדרך, נעבור ליד העיר החדשה.
|
אתמול רשמת אותי בעירום
עברת על קווי המתאר שוב ושוב בעיפרון
חרטת על סידרת דפים לבנים
|
פיניתי לי רגע לכתוב לך שיר
שמתי את כל הדאגות בכביסה
וסיימתי להדיח את כל הכאבים
אפילו קרצפתי סטיות ופחדים
שטפתי את הדיכאון דרך חדר המדרגות
והאכלתי את החתולות
|
כל שנה בחגים
מצעד רוחות רפאים
חלומות בלהות מתעוררים לחיים
|
שיר משורבט באמצע היום
תוך כדי עבודה
על נייר מפית
|
ובימים נותרה שתיקה
כאילו לא היתה שתיקה אחרת מעולם
אהבה שנולדה בתוך קופסה
בחיים האחרים שלי איתך
|
הנצח נמכר כמו לחמניות חמות
כשסוף העולם קרב
ואת שותה כוס תיאוריה עם כפית סוכר
ולא שוכחת לערבב
|
ישנם ימים
בהם הבוקר בהיר
והערב קריר.
הגעגועים נרגעים בין הערביים
|
בלילות משתוללת
מכישה אותי על הזרוע
ושם אני רגועה וחזקה,
נושמת לאט והולכת להזעיק עזרה
|
עוד ערפל בחצר נפשנו
תודעה נפרשת על חלומותינו
בדקות הקצרות
כיקיצה לאין קץ
|
הבאתי לך תאנים
במקום אהבה.
שופעות חלב ותשוקה,
בשלות ומתוקות.
|
כבר הרבה זמן
אין לי מה לכתוב
וזה כל כך פשוט, לא צריך לחשוב
הרי כולם כותבים על עצמם
ושרים ברדיו
כמה קשה להיות מפורסם
ואיך נסעו רחקו
רק כדי לשיר ברדיו
בשעת העומס
על העולם המשוגע הזה
|
הפלסטיקאים רוצים מדינה משל עצמם. הקיצוניים טוענים, שהם רוצים
להשתלט על העולם ובפסגת הסיליקון של המעצמות החזקות הוחלט, כי
בינתיים תישארנה הסנקציות ההיקפיות כפי שהן.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
סליחה, מה אתם
יושבים וקוראים
סלוגנים
להנאתכם?! אתם
יודעים שאני
יכול לעצור
אותכם על
שוטטות?!
השוטר אזולאי |
|
