|
חיוך המפגש המתוק
שהמתין זה שנים
למולי ניצב הילד
שכעת לבוש עלומים
|
את אלו שאיש לא נטע בי
קבעו פעמי שירתך
צלילים הושיטו ידם למילים
ולמאור פנים,
יצאו במחול ניגונים.
|
איש יפה שלי
חבור ללילותיי
הריקים כל כך מנוכחותך
הן גם בימי, השבילים שלי
ממתינים לחוש את כף רגלך
|
שיר העולה מבטני, מגרוני
צלילים אדירים הנוסקים לשמים
|
נעמדתי שם בוהה ובוחנת
בשלל של צבעים ובגדים ומאות אנשים שרוקדים
|
והמחשבה נודדת
ואני מנותקת ואני כאן
|
זוג רגליים
במרחבי הכפר ומרחבי הבית
והן בדד כך ממשיכות
נדודיהן חולפים על פני שנים
וממתינות ומקוות לזוג אשר יגיע לפנים
|
את ילדותך, היא ילדותי
נעלה על שפתותינו
תבכי אצלי עכשיו מיכל
על עצב שליווה חיינו
|
שאהבתי בכל מאודי
שצרב רגלי, אכל גופי וחנק רוחי.
|
הירוק, הירוק השופע
והקור הצבוע לבן
|
כ"כ הרבה הרגשתי בחיי
את כאבם, את אושרם ותשוקתם
כ"כ הרבה חשתי בגופי
את כאבי את אושרי ותשוקתי
|
יש שפוסעים בשבילי ילדותי
דמויות שהיו לי לנוף
עיניהן אוחזות בעשב מצהיב וערמת גרוטאות
וכיפת השמים מעל לראשם תשגיח תמיד באפור
|
והלב מנגן סימפוניות חושים
הן ליבי שייך לנופים
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
צבא זה מגניב,
צבא זה פצצות,
הורגים אנשים
ויורים בחוצות,
מקבלים תת מקלע
בצבע מטאלי,
אונס שבויים זה
כיף לא נורמלי,
אך יש גם לראות
את הצד השני:
הלוף לא טעים
בלי תיבול
תימני
חרגול כותב לחצי
תימני שיר אנטי
מיליטריסטי |
|
