|
עכשיו הוא בחיים לא יסלח לה, איך היא יכלה לעשות לו את זה?
אחרי כול מה שהם עברו יחד, כול השנים האלה. הם תמיד חשבו שהם
יהיו יחד עד סוף החיים שלהם, נכון אולי הם רק בני 17, יש להם
עוד 70 שנה לחיות, אבל האהבה בינהם הייתה כול כך חזקה
|
הגשם יורד בחוץ, מתנגש בחלון, עושה קולות, מרטיב את העולם,
מטהר אותו. הדמעות שלה יורדות על לחיה, עולות מגרונה, מליבה,
מכאבה מזעקתה.
היא נזכרת באתמול, היא יושבת ליד החלון מחבקת את עצמה, רק היא
יכולה לגעת בה! רק היא! לא אף אחד אחר, לא הוא.
|
היא רקדה כאילו אף אחד לא היה שם, האורות כאילו פגשו אותה
ונשארו עליה. לא היה לה איכפת מאף אחד, היא רקדה עם עצמה. היא
חשבה עליו, היא חשבה עליו תמיד, היא דמיינה את המגע שלו, איך
שהוא יבוא אליה מאחור, יגע בה, ילחש לה שהוא אוהב אותה ורק
אותה.
|
האהבה היא לא אותה אהבה, התשוקה היא לא אותה תשוקה, ואפילו
הסקס הוא לא אותו סקס.
הם הרגישו שמשהו חסר בין שניהם. "חסר קצת פלפל" הוא אמר לה
לאחר שטעם את המרק פטריות שכול כך אהב שהיא הכינה לו.
|
אז מה אם היא שונה? זה לא אומר שאסור לה להסתובב עם אנשים
אחרים... זה לא אומר שהיא צריכה להסתובב עם אנשים רק מהסוג
שלה... זו לא אשמתה, היא נולדה ככה, אמא שלה העבירה לה את
זה... זאת היא שאשמה... למה היא הייתה חייבת לעשות לה את זה?
למה היא לא חשבה לפני?
|
תמיד היא חשבה על זה, תמיד היא רצתה לדעת איך זה מרגיש, מה יש
שם, האם זה באמת כמו שכולם מתארים? אולי בעצם כולם שם ביחד? מי
אמר שבכלל יש דבר כזה?
תמיד היא חשבה על זה... אבל אף פעם לא עשתה משהו כדי לדעת את
התשובות לשאלות שלה...
|
"מי לקח אותה?", לא מבינה לאן היא נעלמה, רוצה אותה בחזרה...
בלי לשים לב העין שלה שוב פעם רטובה, הדמעה עולה בגרון, מגיעה
לעין, יורדת על פניה לאט לאט, וכול זה מבלי שהיא שמה לב לדמעה
הזאת, רק דמעה אחת.
|
היא הייתה ילדה טובה, טובה יותר מידי.
כול מה שביקשו ממנה היא עשתה, כמו ילדה טובה, כשהרביצו לה היא
פשוט עמדה ללא כול מעש. היא לא החזירה מלחמה, פשוט ספגה את
המכות.
כשהיא גדלה להיות נערה כבר לא היו מכות,
|
"אני רוצה להזמין אותך לרקוד איתי" הוא שאל כשהיא שכבה על
הספה, ספק עייפה ספק שיכורה, הסכימה להצעתו, נתנה את ידה והוא
הוביל אותה אליו, שניהם רקדו כול כך צמוד, לא היה אפשר להכניס
טיפת אויר ביניהם
|
נוסף עוד כוכב לשמיים
כוכב מבריק פי שתיים
כולנו יודעים שהיא הכוכב
שהיא שומרת עלינו עכשיו
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-הו, ערומקו זה
עוד כלום לעומת
מה שהאיש הזה
מסוגל להיות.
אפרוח ורוד,
ועוד לא ראיתם
כלום. |
|
