|
לכוד.
בין אהבתי הגדולה ביותר
לבין זאת ששנאה נפשי.
|
גם בגשם נשרף
גם בכפור
גם ביום חג, בלוויה
בשחור.
|
ואז אני עוצר בכדי לחייך
מביט ברחמיי העצמיים ומתגלגל מצחוק
|
הגיונה ברור ללא שכל
וחומה נמצא בלי שתרגיש
|
בצד מונחים חלומות נטושים
מגרש גרוטאות של תקווה
וכל אחד עושה לאושרו
טכס פגאני - עקדה
|
גינתי, שטופחה בקפידה
אינה מפוארת עתה
|
אך ליבה רחב כאוקיינוס
וכך גם זעמה
עת שתיתן בלי קבל חזרה
|
הוא שותה סלמי
מצחצח נעליו בנרות
חייו ברדק דק מאוד...
|
עטינו תווים קפואים
על בהירות מבטינו הנפגשים
|
הצלילים מהרדיו ניתכים על אוזני כמו גשם אופקי שמטפטף לצדדים.
טפטופים ימניים ושמאליים. אני משרטט טבלת ייאוש. הצלילים
מהרדיו פולשים לאפרכסות אוזניי.
|
נמר אמיתי לא מכה,
הוא הורג!
|
הזקנה - סכר לגלי אוקיינוס של שינוי
ולעיתים, גם בן 20 יכול להיות זקן
|
לך תסביר שלמילה אין מילה וכבוד עצמי
|
אמא! במרומי אילן זקן
ניצחונו. איך...
עורבים עוינים, ליבותיהם
|
Do you cherish
those who skin and muscle
perish
|
עורבה יפה בהירת פנים
התאותי איתי עוף
לשחקים?
|
לא יכול להיות
שאחזיק בעט המחכה
ולא אדע מה לכתוב
|
טים טם טום
מה נעים הטימטום
|
מי שירצה את רגשותיי לראות
שיחפשם בין המילים,
ומבעד לקרום המתכתי של הגיוני
|
הוא אמר שהוא יעז
היא אמרה שהוא פזיז
|
מסתלסלת כעשן צפוף ניקוטין
שנאתי מגיעה לריאות,
מחלחלת מתערבלת
מתמזגת בדמי
|
אחרים יציירוהו מנחת דיוניסוס
בלהט מפשעתם
|
אצבעותיה הארוכות
אך בקושי מחזיקות את הכוס,
שמכילה יותר דמעות מחלב
|
תמיד
חשבתי שאני הוא הנוהג
בכביש הראשי
|
אבד איבדת
שכח, גרש מלבך
מנשמתך את שמיטתך
|
הוא.
מרוקן את כוסות הקפה מהשחור שנשאר כשמכניס לכיור, ועושה זאת כי
היא ביקשה.
הוא קונה לה מתנות. הרבה מתנות, ולפעמים יותר מדיי משום שחושב
לעצמו שכך יוכיח לה שהוא אוהב.
|
שאם רצון נוצר מאש
תמחול לוחמת,
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
שנות השמונים זה
לא זמן.
זה מקום. |
|
