|
אז עוד הייתי תמימה, ארזתי בגדים במזוודה קטנה, כחולה עם
נקודות צבעוניות.
אמא תהתה לאן נעלמו לי דברים מהארון... ואני שמרתי עליו, על
הסוד, כאילו היה חיי. בעצם הוא היה.
|
מבחינתה, הייתי יכול להשאר נעול באיזה ארון, ובמשך 4 חודשים
היא לא נגעה בי ולא סיפרה לי כלום, אבל היא גם לא הלכה לאחר,
היא לא בגדה בי. ואז כבר לא היה לה אכפת. היא התבגרה.
לראות ילדה הופכת לנערה, זה אחד הניסים המדהימים ביותר שיש
בטבע. ואני זכיתי לראות את הת
|
פעם מזמן, בגן חובה,
נשכב כל אחד מהילדים בתורו על הרצפה,
והגננת סביבו כרכרה, שקדה ועמלה,
עד שדמותו בעיפרון לנייר הועתקה.
|
A drop of blood on one's hands,
is someone's life through breath,
|
if the world was mine,
and I had a cohice...
|
dont you know me?
ill be there!
|
שוב לא אוכל להביט באלבומים,
שוב לא אוכל להקשיב לצלילים
בקלטת היחידה שנותרה עם קולך,
אך בדמיוני אוכל לשחזר קטעים.
|
אכזבה היא המילה היחידה
שמתארת את מה שקרה.
|
אני מלך הילדים,
ואני עושה חיים משוגעים,
השמחה והכיף תמיד מנצחים,
את כל המפלצות והאויבים הרעים,
|
יש פה אחת חדשה.
עיניים גדולות, צמה ארוכה,
והיא כל יום מקיפה את הבלוק...
בריצה קלה... ריצה קלה...
|
אמרתי לך שאני אוהבת אותך.
הסתכלת עלי וצחקת לי בפרצוף
מה כבר נותר לעשות?
צחקתי גם.
|
מרגישה כמו הזאב הרע,
שהציץ בסל של כיפה אדומה,
והחליט - הו! הרי זה נפלא!!
הכיצד אשתלט על זו התכולה?
|
דמעה זולגת על הלחי,
קוראת אותה בין ידיך,
בין שורותיך,
על הדפים שלי.
|
כשאתה עובר על אלבום תמונות ישן,
ומולך המון פרצופים מחייכים,
כשאת פותחת יומן נעורים,
ומגלה שירי אהבה בחרוזים.
|
אילו הייתי מושכת השראה,
היו לי יותר שירים.
ואילו הייתה זו תקופה יבשה,
היו לי הרבה יותר בלילי מילים.
|
ואתה חושב שלעולם לא תחלים,
שהפצע ידמם עד סוף החיים,
ואז, יום אחד אתה קם,
מגלה שאתה אכן באותו העולם
|
אי אפשר לתאר את כמות האנשים...
-אפשר.
|
צלצול טלפון...
ירים? יענה? צליל חיוג...
אין תשובה
|
נכון שאתה לא אדם שמחפש סימנים,
אבל אם אתה בין כה קורא פה,
ויש לך שמץ של תהייה אם הקטע הזה מדבר אלייך,
|
ערב ערב,
מביטה היא בערגה,
מסתכלת על ים,
|
אבל השנה האחרונה הייתה שונה,
שנה לא מושלמת, אך שנה מדהימה,
מצאתי חברים אוהבים ואהובים,
מצאתי אושר בין אחרים.
|
ונזכרתי ביום ההוא,
על יד תחנת האוטובוס,
הפצנו אושר לעולם!
עשינו זאת ללא היסוס.
|
לו רק ידעת מה אני מרגישה,
בכל פעם שאני איתך,
מחפשת, שואלת,
|
מן המציאות,
אמיתית או מדומה,
חושבת אני על מכונית אדומה,
ונעלמים יש לא רק במשוואות,
הכל תלוי בתוכן מחשבות.
|
שם מעבר לקשת,
אבוד לו עוד ענן,
רוצה לבכות,
איבד את הדרך,
עכשיו, כבר אינו לבן
|
מעולם לא עישנתי סמים. או סיגריות for that matter...
מעולם לא שיקרתי, לא לגבי איפה אני נמצאת, לא לגבי מתי, ולא
לגבי עם מי.
אני מספרת לכם הכל, טוב.. כמעט.
כל מה שאתם צריכים לדעת.
|
"אם פמיניסטית, אז עד הסוף!!!" אמרתי לעתליה.
היא הסתכלה אלי במבט הזה שלה, מלא בבוז.
דיברנו על רועי.
שוב על רועי.
"לך קל להגיד" היא אמרה, השפילה את מבטה, וחיפשה מחשבה שתוכל
לשאוב
ממנו כוח.
|
אינני עוורת, וגם לא עוצמת עיניי בחוזקה.
|
היה עדיף בשבילה, וזה אני אומרת, אילו היית רוכש את חבילת
המונדיאל.
|
אני יכולה לתת לרעיונותיי פרספקטיבות שונות
|
אם תשאלו את חבריי, מורי ומשפחתי, יגידו כולם "גאון!".
אבל זה רק משום שאינם מבינים כלום. אני לא מסתכל עליהם מלמעלה,
הרי שאז באמת הייתי גאון.
אני מסתכל עליהם מהצד - ומגחך! על שנפלו בקסמיי.
|
אבל הנפילה התחילה.
קודם כל הוא מת.
ואיזה הלם!
גם כן חג, סוכות, והוא נעלם לו כך.
היה, ואיננו. מת.
זה תמיד קורה בחגים.
|
והפעם, מולי יושבת ילדה, לבושה כולה סגול, עם "קוקו עגבניה"
עגול. והיא יושבת על כורסא אצל סבתא שלה, שאהבה אותה נורא נורא
נורא, והיא מרגישה אחראית, עם אחות ושתי בנות דודות. שיחקו
במסעדה קודם, או אולי בבובות?
|
אני כל-כך מתואמת עם המשחק, שאני בקושי חושבת עליו בזמן המשחק
עצמו, וכך יש לי זמן למחשבות.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
לדאדאיסט,
בבקשה תסביר לי
מה זה דאדאיסט. |
|
