|
בימים כמו היום
המילים מתרוקנות
ומה נותר לומר
כשאפוקליפסה קורמת עור וגידים
כמעלית שחורה צונחת בגורד שחקים
מתמוטט לתהום אשנביו זועקים
|
על המדרגות
הרגשתי קצת אבודה
הייתי לידו
אבל רציתי לידך
|
מי הכסיל אשר אמר
"ארוך טוב מקצר"?
|
היו לכך מיליון סיבות
אבל
התאהבתי ברובוט
|
כשעל פני מפציע חיוך
ענק וצובט לחיים
|
ושוב זימנני העולם בצו קריאה להתפלש
במלאות ימי היש
|
על מי תלין, הבט במראה
כמה שזה חבל.
שוב תלקט סופים ידועים
היא מצטערת, אבל.
|
טול ריק אפלולי מעומק נשמתך
בשתי ידיים
חשוב עליו
לוש אותו ובתר באבחה חדה
|
בגומת הלחי המנושקת
שהיתה לך חלון
פושה היום
רק געגוע
מגע של חידלון
|
האחד מבינה מרוקנני
השני מחשבות ממלאני
|
בניתי לי על שפת הים ארמון מחול. בכפי האוהבת קימרתי לו כיפה
עגולה ובמרכז קודקודה נעצתי מקלון של ארטיק לימון. חלונות
עיניים חרטתי לו בקצות ציפורניי, קישטתי אדניותיו בצדפים
עגולים, שרטטתי מרצפות ושביל ארוך בקצות אצבעותי המחייכות.
|
אולי זה לא כאב, בעצם, אולי נדמה לי
אולי זה בעצם כאב, אולי נדמה לי שלא
|
לזאת ייקרא אישה
כי מאיש לוקחה זאת
ואני את דרכי אשרך בחיפוש נחמה
אני היא העצם שמאיש נתלשה
בשר שהוקז בו בלא הרדמה
פנטום קטוע באובדן גישה
ואולי התהייה הקיומית
אם אין עצמו לו מי לו
הריהי, בעצם, אם אין
אני לו
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
זו לא אותה במה
רק בשינוי
תפאורה
זה באמת
פלטפורמה
חדשה |
|
