|
פעם, כך מספרים, היה איש. האיש כל חייו גר מבודד מאנשים בהר
גבוה, על כן קראו לו הכל: האיש מן ההר. האיש מן ההר היה עם זקן
ארוך, משתרך עד הרצפה כמעט, ועם עיניים עכבריות המסתתרות
מאחורי משקף עבה במיוחד.
|
למחרת קמתי, אחרי לילה הזוי למדי, מלא בחלומות על קברים ועל
"חבריא קדישא". הלכתי לשתות את הקפה כרגיל; שתי כפיות סוכר
ורבע חלב. נישנשתי איזה פתי-בר עתיק מהארון ויצאתי לעבודה
במשרד שלי בפתח תקווה, בו אני מייעצת ועוזרת לאנשים בתור
פסיכולוגית משנה.
|
אני אוהבת אותו בגלל מי שהוא איתי,
ומי שאני איתו.
אני אוהבת אותו בכל יום שעובר,
כנהר המתגבר, כשמש העולה,
כציפור במעופה, הוא חיי, הוא לבי,
הוא תמיד, תמיד שלי.
|
מעל לבית שלי יש ארובה,
שיצא העשן, שתתפזר הכביסה.
מעל לבית שלי יש ארובה,
שידעו כולם, קור לא בצו האופנה.
|
הגשם נקווה מעיני המלאכים, וייצר למטה שלולית של מים זכים.
ובא המגף ודרך בתוכה, והשלולית, הופ!כולה עכורה.
והשמש חייכה לשלולית הקטנה, וקשת דקה התעוררה משנתה.
וצבעיה יפים,מרהיבים,בוהקים. והשלולית כולה קטנה,
|
ושוב הוא שותק, לא אומר כלום.
מין שתיקה מעיקה שכזאת, מין שתיקה מוזרה.
ושוב הוא שותק, נותן לה לחכות.
|
והנה שם באופק היונה מגיעה, בפיה עליי זית ובשורה שנובאה,
קום עמי, העייף כי הנה הם באים,
בכם הם נוגעים, אכן ימות המשיח קרבים ובאים..."
|
יצאתי לקטוף את לבך, וקטפתי אבן.
יצאתי לקטוף את לבך, ובמקום זאת קטפתי מלחמה.
|
לבכות לך אני רוצה,
לבכות לך פרח עדין.
לבכות לך שהרסנו תמימות,
לבכות לך שכאבת.
|
נמאס! נמאס לי לזעוק בלחישה,
נמאס שאותי לא מכבדים,
נמאס שאין לי אוזן קשובה,
|
שתי רגליים ומשענת, יש לו לכיסא.
יושבים עליו, על הכיסא.
כי כיסא חפץ, ובחפץ משתמשים.
|
הם בכלל לא מתייחסים... אוויר אני לעומתם רק אוויר... והעולם
חוגג שמח מסביבי ורק אני בודד שם לבד... עם עצמי... ניסיתי
להפוך ללא שקוף, ניסיתי לחיות את המתות שדימו לי אך לא צלחה
דרכי... רגלי כשלו ואבדתי...
|
לפעמים אני מרגישה כמו בובה על חוט,
אני רוצה אז לגווע, לא לדעת לאן זה מוביל,
ונמאס לי שכולם מצפים שאהיה משהו בלתי רגיל,
כי אני לא
|
אתה. אני. הדרור. שמיים כחולים, אני בתוכם. גופי באדמה קרה,
נפשי בכחול של טוהר. אתה שוב אתה. ואני ,אני סוף לקיומי. לא
עבר, לא הווה, לא עתיד. אקסטזה של המוות. ככה רציתי. ככה
קיבלתי. חופש.
|
לפעמים יש לי תחושה שפספסתי,
שאת הרכבת, הזאת הארוכה, החמצתי
שאת החלום שהיה בזבזתי,
ובמקום להגיע לחלום, לתוך גיהינום נשאבתי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני בן שש!!
אני אומר לכם,
שש!!!!!
לא שבע, שש!!!
בן שבע מאוכזב
מהעובדה החדשה |
|
