|
הספסלים נמסים בשמש ואנחנו יושבות על המדרכה. חברה ישנה שלה
חולפת עם ילקוט בית ספר על הגב, היא לא רואה כמה שהבוקר הזה
מרוסק.
עלים יבשים מרחפים סביבנו, ואנחנו חולמות על החוף ובוכות.
בהרמוניה מושלמת, בקצב תואם, כמו ישות אחת... מפוצלת.
|
אחת, שתיים, שלוש,
למדתי לספור עד שנתיים
על חבל התליה שלי.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
-אבאש'ך ערומקו!
נכון? תמסור לו
ד"ש! כמה זמן לא
ראיתי אותו!
-סליחה, אני
מכיר אותך
מאיפושהו?
-מאוסם! אני
התינוק של
הבמבה, הייתי עם
אבא שלך בסדיר.
אפרוח ורוד מציג
את אחד המקרים
היותר הזויים
בהם יצא לו
להיתקל השנה. |
|
